שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מכתבים למערכת 7.1.2014

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

כיפת הסלע כסמל מאחד

בתוכנית טלוויזיה הוצגו בשבוע שעבר כמה יהודים החולמים על הריסת המקומות הקדושים לאיסלאם על מנת לבנות במקומם בית מקדש. אותי הרעיון הזה מפחיד כי התוצאה תהיה מלחמה ביותר ממיליארד מוסלמים ברחבי העולם, ואין דבר מטורף מזה.

איש מהדוברים בתוכנית לא התייחס לעובדה, שבניין כיפת הסלע כלל אינו מסגד לתפילה, אלא אנדרטה לכבוד אברהם אבינו, שעל אותו סלע התכונן לקיים את עקידת בנו. מכאן שמו של הבניין - כיפת הסלע. אברהם הוא אבי הרעיון של האמונה באל אחד והאב הרוחני של היהדות, הנצרות והאיסלאם. המוסלמים מכבדים את זכרו, ומן הראוי שגם אנחנו נכיר בכך, ונשאיר את כיפת הסלע כסמל מאחד וחיובי לקרבתנו הרוחנית, כפי שהכיר בה גם הרמב"ם.

דווקא בימים אלה, כשמתקיים מאמץ אמיתי להגיע לשלום עם הפלסטינים, יש להימנע מהקנטה בלא צורך ולחפש את המשותף והמאחד שיחזק את השלום.

דוד זוהר, ירושלים

דיוק במילה

בתגובה על "בלי מילה" מאת אורי משגב
 ("הארץ", 3.1)

זכותו של אורי משגב (ושל כל אדם אחר) לא למול את בנו, וטוב שכך. זכותו של כל אדם לבחור באיזה אופן לתת ביטוי לזהות היהודית שלו ושל ילדיו. טוב שאין כפייה על ברית המילה, ואולי דווקא משום כך גם משפחות רבות שאינן שומרות הלכה בוחרות למול את בניהן בטקס דתי על ידי מוהל, או בהתערבות כירורגית בבית החולים.

חבל כמובן על כל פגיעה ונזק הנגרמים בעקבות ביצוע הברית, או בעקבות כל התערבות כירורגית ורפואית אחרת, אך דומני שהמקרים שבהם תינוקות נפגעים מהפעולה הזאת נדירים ביותר. רוב המוהלים מיומנים וזהירים במלאכתם, ומובן שיש צורך להקפיד על הכשרה נאותה של מי שעוסק בכך.

דבר אחד אינו מובן לי: מדוע כתב משגב, שבברית המילה חותכים את איבר מינו של הרך הנולד, בשעה שידוע לכל - כך אני מקווה - שרק מסירים ממנו את העורלה. איש באמונותו יחיה, אך גם מי שאינו מקפיד על ברית המילה אינו פטור מלדייק במלותיו.

פנחס לייזר, ירושלים

איפה המבוגר האחראי

בתגובה על "בן 16 נדקר למוות בקטטה על נערה בפתח תקוה, נער בן גילו הודה במעשה" מאת 
יניב קובוביץ ("הארץ", 5.1)

בחודשים האחרונים אנו שומעים על אירועי אלימות המובילים לאונס או רצח, שמעורבים בהם נערים. כך, למשל, הרצח של הנער מפתח תקוה, שנקלע לקטטה שלא היתה קשורה אליו, או האונס הקבוצתי הידוע לשמצה של נערה בת 12. כשבודקים מה הוביל לאירועים אלה מגלים, שאין צורך בסיבה אמיתית, אלא רק באלכוהול או לחץ חברתי. מכך מבינים, כי היה אפשר למנוע אירועים אלה באמצעות השגחה וחינוך ראוי.

השאלות שצריכות להישאל הן: איפה החינוך של ההורים והמורים? איפה שיקול הדעת של הנערים? המוסר? המצפון? מדוע לא נדלקה נורה אדומה בראש של הנערים שהיו מעורבים באונס הקבוצתי? מדוע פורצת קטטה בין קבוצות נערים בפשטות כזאת? מדוע נשלפים סכינים במהירות כה מחרידה? ומדוע בכלל נערים מסתובבים וסכין על גופם?

ההורים צריכים לקחת את האחריות לידיהם ולפקוח את העיניים, כי אחרת, בסופו של דבר הם רק פוגעים בילדים שלהם.

עדי אבן צור, אשדוד

מציאות פוליטית חדשה

בזמן שמתקיימות שיחות שלום בינינו לבין הפלסטינים מתחדש, כצפוי, הוויכוח בין חברי הכנסת והפוליטיקאים בנוגע לוויתורים הטריטוריאליים שיידרשו מאתנו. יש אף ניסיונות מצד שרים מסוימים לתקוע מקלות בגלגלים בכוונה ברורה לעצור את המשא ומתן, ויש אנשים שאינם מאמינים שמשהו חיובי ייצא ממנו. ובכל זאת, הרוב משתוקק לשלום עם הפלסטינים ועם שכנינו בכלל.

בכל פעם שמדובר באפשרות שניאלץ להחזיר שטח כלשהו שכבשנו ב–1967, צצה מיד התנגדות מהאגף הפוליטי הימני וההתנחלותי, בנימוק זה או אחר. למשל, ששטח המשתרע לאורך גבול עם מדינה ערבית מוכרח להישאר בידינו כי הוא הכרחי לביטחון המדינה, וצה"ל מוכרח להיות פרוש לאורך גבולות המדינה, גם אם זהו גבול עם מדינה ערבית שיש לנו יחסי שלום אתה, כגון ירדן - "ומה יהיה אם מחר יקום שם משטר עוין?"

אנו חייבים להבין, שהשלום עם הפלסטינים ייצור מציאות פוליטית חדשה באזור, וכפי שקרה במקומות אחרים בעולם, המלחמה והטרור יפסיקו להיות הדרך היחידה והמיידית לפתור בעיות בין מדינות שכנות ושונות מבחינה אתנית או פוליטית, שלא לדבר על שינוי דרמטי במצבנו הפוליטי בעולם. נכון, במשא ומתן המתנהל עתה יש לשמור על האינטרסים הישראליים, ונכון גם, שאפילו כשהוא ייגמר בהצלחה יידרש זמן עד להשקטה של האזור, אחרי שנים של שנאה ואלימות - אבל זו הדרך ואין בלתה, כדי שנוכל לזכות לחיים נורמליים במדינה הזאת ולעצור את ההחרמות ההולכות וגוברות נגדנו, ככובשים.

שלמה כץ, נורדיה

ראשה על הכתפיים

לא כל תיקוני הלשון ראויים לאימוץ. רובם לא נקלט. דינם להישכח, וטוב שכך.

בזמן האחרון נפוץ השימוש במלה "ראשת", בצירוף "ראשת העיר" ו"ראשת ממשלה". זו המצאה מוזרה ומגוחכת, כאילו לגבר יש ראש ולאשה - ראשה. דווקא השימוש האחיד במלה "ראש", במצורף לתוארי גבר ואשה, הוא המדגיש את השוויון, ולא להיפך.

ראובן קופלר, ירושלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ