מכתבים למערכת 9.2.2014

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

הכרה במדינה יהודית

יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו־מאזן, מרבה להסתמך על כך שבמסמך ההכרה בישראל של הנשיא טרומן הביטוי "מדינה יהודית" נמחק ובמקומו נכתב "מדינת ישראל". לדברי אבו־מאזן זאת הוכחה שגם ארצות הברית לא הכירה בישראל כמדינה יהודית.

מדור הזירה

האמת ההיסטורית היא שנציג הסוכנות בוושינגטון, אליהו אפשטיין (אילת), שהכין את מכתב הבקשה להכרה, לא ידע עד לרגע האחרון איזה שם יינתן למדינה החדשה. כאשר שמע מהארץ כי שם המדינה הוא "מדינת ישראל", העוזר שלו, הרי זינדר, שהיה במונית בדרך לבית הלבן עם המכתב, הכניס את השם "מדינת ישראל" בכתב ידו במקום מדינה יהודית. עם זאת, הביטוי "מדינה יהודית" עדיין מופיע במשפט הפתיחה של מסמך ההכרה.

פרופ' רובי סיבל, ירושלים

מאחורי הכותרות

מדוע כה חשוב שבהסכם העתידי עם הרשות הפלסטינית יהיה כתוב שהיא מכירה במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי? אם אבו־מאזן יכיר במדינת ישראל בלבד, זה ישנה כהוא זה את משאלתו המובנת שישראל תיעלם? ולמה זה חשוב לנו להגדיר את המדינה כמדינת הלאום? זו הגדרה לא נכונה, ללאום היהודי אין זכויות במדינת ישראל מלבד הזכות להצטרף אליה, כלומר לקבל אזרחות, וגם אז - הזכות להשתתף בבחירות מותנית בהימצאות פיזית בישראל ביום הבחירות.

אם כל המפלגות הערביות תתאחדנה וביום הבחירות ידאגו לשיעור הצבעה מרבי, האם גם אז תהיה מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי? במקרה כזה נצטרך למחוק את המלה "דמוקרטית" מההגדרה.

הפוליטיקאים נותנים לנו את הכותרות, אבל נמנעים מלהסביר את כל היתרונות והחסרונות הנובעים מן הכותרות הללו.

יאיר בן־שפר, רמת השרון

באותו הזמן

מן התקשורת: 150 מיליון שקלים מועברים מהממשלה לרשויות מקומיות בשטחים, כפיצוי עבור ארנונה שלא יכלו לגבות מתושבים שלא גרים אצלן, כי המדינה החליטה להקפיא את הבנייה. מאחר שאי אפשר לתת שירותים לתושבים שלא קיימים, מועברים הכספים למועצת יש"ע (עמותה פרטית). זו מצדה משתמשת בכסף לתשלום משכורות לפעילים, שמארגנים הפגנות ועצומות נגד החלטות הממשלה. באותו זמן, מאות אלפים יוצאים לרחובות כדי להפגין בעד חינוך חינם ונגד יוקר המחיה.

מנהיגת ההפגנות יושבת על ספסל הנאשמים בניסיון להתמודד עם תביעה של המשטרה על הפרת הסדר הציבורי. בית המשפט והיועץ המשפטי לממשלה לא משוכנעים שהמשטרה יודעת מה היא רוצה. באותו זמן: מפקד מחוז ירושלים מקיים יחסי מין עם שוטרות (לא אחת, לא שתיים) הכפופות לו; אמנם בהסכמה, אבל לא של אשתו. חברו, מפקד יחידת להב 533 (המקבילה של ה–FBI בישראל) מבלה בחצרות רבנים. רק הרב יאשיהו פינטו יודע, בינתיים, מה הוא עשה שם. מה שברור, שלא כל הזמן הוא התפלל.

54 ח"כים נוסעים לאושוויץ. הם לוקחים איתם 25 ניצולי שואה. באותו זמן: מאות ניצולי שואה אחרים מוותרים על תרופות כי הם זקוקים לכסף בשביל אוכל.

נפלנו על הראש?

מיקי לפיד, אבן יהודה

תפילה לשלום הבנים

בתגובה על "על הנסים ועל הנפלאות" מאת
 מורן שריר ("הארץ", 4.2)

ביקורת הטלוויזיה עסקה בכתבה על מאמצי ההחייאה של הילדים שנפגעו בתאונת ההדברה בירושלים. הכותב מצא פסול בדבריה של המגישה: "במשך שבוע התפללה מדינה שלמה לשלומם של שני הילדים". הרי כל מי ששמע על האסון הנורא שפקד את המשפחה, ששתי בנותיה הפעוטות נספו, התפלל לשלומם של הבנים ועקב בחרדה אחר מאבקי הרופאים להצילם.

ההורים הם אנשים מאמינים, הם התפללו וביקשו שיתפללו עבור ילדיהם. מה רע בזה? אף אחד לא חשב אף לרגע קט להעמיד זה מול זה את מאמצי הצוות הרפואי ואת התפילות, גם אם אחת האחיות אמרה שהם עושים את שלהם והוא שם למעלה עושה את הרוב. איש לא עומד עם מאזניים לשקול מי עשה מה. הרופאים והצוות הרפואי עשו ככל יכולתם כדי להציל את הילדים ואכן, מאמציהם נשאו פרי, הילדים יצאו מכלל סכנה. נדמה לי שמדינה שלמה נשמה לרווחה.

כנראה שכל כך התרגלו אצלנו להאשים, עד שמושיטים אצבע מאשימה גם כשקורים דברים טובים.

דניה עמיחי מיכלין, רמת השרון

תחושת עליונות כוזבת

בתגובה על "משרד החינוך יצמצם את חובת לימודי הערבית" מאת ירדן סקופ ("הארץ", 24.1) ודברים שהתפרסמו בעקבות הכתבה

בין הגורמים שעליהם כבר הצביעו מי שעסקו בנושא הערבית במערכת החינוך בישראל לא נעדרה גם תחושה (כוזבת) של עליונות שמתפתחת לפחות אצל חלק מדוברי העברית כלפי דוברי הערבית, ללא קשר למוצאם הגיאוגרפי או לשייכותם הדתית והלאומית. ייתכן מאוד כי עליונות מזויפת זאת משפיעה גם על היחס כלפי הערבית גופה ואף חוזרת כבומרנג כלפי מי שמשתמשים, ללא חציצה, ב"תוצרי" התרבות הערבית. בעניין זה שוחחתי בזמנו לא אחת עם ד"ר יוסף יונאי ז"ל ועם עמיתים אחרים בתחום החינוך בישראל.

אני מקווה שמאבקים נגד הצמצום הנוכחי של לימודי הערבית יישאו פרי ויגרמו לשינוי רציני שיהיה בו תיעדוף רציני יותר של לימודי הערבית במערכת החינוך הציבורי בישראל.

עדה הרצברג,ירושלים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ