נקרא לנער ונשאל את פיו

יהודה טראו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יהודה טראו

בתגובה על "הם אף פעם לא באמת רצו להילחם" מאת עמית גבריהו ועל "מתווה אחר לחוק הגיוס" מאת מיכל אלון ("הארץ", 28.2)

בכל הדיונים והמאמרים על גיוס החרדים לא נשמע קולם של בעלי הדבר, הלא הם הצעירים המתגייסים (המלש"בים), שכנראה איננו יודעים את עמדתם. והנה, עמית גבריהו קובע כי "החילוני הישראלי הממוצע, הצבא הוא דתו ומערכת החינוך שלו בנויה סביב הצבא", ואילו ד"ר מיכל אלון מציעה "מתווה אחר לחוק הגיוס", וגם היא אינה מצטטת את בעלי הדבר.

מן הראוי שנפנה אל הצעירים המתגייסים ונציע גם להם את מתווה הגיוס החרדי. כך נוכל לדעת את עמדתם לאשורה: אם יבחרו בגיוס - הכל נשאר על מקומו בשלום; ואם יבחרו במתווה הגיוס החרדי - מה נעשה אז? מי ישרת בצבא?

שתי אפשרויות לפנינו: אחת - צבא שכיר, שמשמעותו קץ למדינת ישראל הציונית; והאחרת - גיוס אחיד לכולם, שהוא־הוא החזרת כתר הציונות לראשה.

וביחס לבנות בציבור החילוני, גם להן יוצע מסלול נוסף: שחרור מהצבא על ידי הצהרה על נאמנות לדרכן ולאורח חייהן, והתוצאות - ראו לעיל. ברבים מבתי ישראל, ובכללם גם בבתי הציבור הדתי, נוהגים לומר את שיר ההלל לאשה: "אשת חיל מי ימצא" (משלי, ל"א). אשה כזאת, היודעת להתמודד עם אתגרי היום־יום, תוכל בוודאי להתמודד עם המשימות בצבא (או שהצבא יכשיר אותה לקראת אתגרים אלה, והכל בסביבה נאותה וראויה). כמובן שבת שתרצה להתנדב לשירות צבאי תוכל לעשות זאת בתנאים של היום.

ועוד משהו: חיילים בעלי משפחות מקבלים - בתקופת שירותם הסדיר - דמי השתתפות בהחזקת המשפחה. זה אינו הפתרון הנכון. נכון הוא שהצבא יעניק הלוואה לחיילים אלה בתנאים נוחים ביותר, למשל: ללא ריבית, הצמדה חלקית, וההחזר יתחיל כחמש שנים לאחר תום השירות.

יהודה טראו, שוהם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ