הקרקע אינה שייכת לנו

עמרם זהבי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמרם זהבי


 בתגובה על "תקועים מתחת לאלונקה" מאת בארי הולצמן ("הארץ", 17.3)



 כבן דור שני במושב, כהיסטוריון חובב וכ"אשכנזי אסלי", התלבטתי רבות לפני כתיבת תגובה זו. אבל כמי שמנהל בימים אלה מערכה אשר ייתכן שתסתיים בכינוי "הקשת המזרחית ב'", נראה שאינני יכול להימנע מפרסום דעה מנוגדת לחלוטין לדעותיו של בארי הולצמן, ודווקא לתמוך בפסק הדין של בג"ץ בעתירת הקשת המזרחית. למרות שאני אמור להיכלל לכאורה בין "נפגעי" פסק הדין, אני סבור שזה אחד מפסקי הדין החשובים וההגונים שנפסקו אי־פעם בישראל.


מדור הזירה


 אבי עלה ב–1934 עם גרעין של השומר הצעיר והיה ממייסדי קיבוץ מעברות וממקימי מושב הדר־עם, חלוץ, חקלאי, ממכונני החינוך החקלאי־פנימייתי בארץ וציוני אמיתי עד לפטירתו בגיל 100. על אף זאת, אינני מבין מדוע העובדה שאבי עיבד את אדמת המדינה שהוחכרה לו למטרות חקלאות, מצדיקה את העובדה שהבן שלו, שמתפרנס כמהנדס, יהיה זכאי לעשות מניפולציות נדל"ניות באדמה החקלאית.



 יותר מ-95% מבני הדור השני והשלישי במושבים ובקיבוצים אינם עוסקים בחקלאות כלל ועיקר, ואחד הדברים הנהדרים שעוד נותרו במדינת ישראל היא העובדה שהקרקע שייכת למדינה, וזכותה להקצות אותה בצורה צודקת, יותר מפעם אחת. כפי שאדם ששכר ממך סככה בנחלה ("שימוש חורג") והשקיע במחסן והתפרנס ממנו אבל אינו יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו, כך אתה, ששכרת את האדמה שעליה נמצא המחסן, והשקעת בה והתפרנסת ממנה - אינך יכול לעשות בה ככל העולה על רוחך, ולנכס אותה לעצמך. החקלאות אינה מספקת יותר פרנסה? חלק מתייעל וחלק עובר למקצועות אחרים.



 אני חושב שהתהדרות בני היישובים החקלאיים באבותינו זהה להתנהגות החרדים, המתהדרים שאבותיהם שמרו על היהדות, וכך שני הזרמים מנסים להתפרנס כיום "מזכות אבות".



 עמרם זהבי, הדר־עם

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ