מכתבים למערכת 4.5.2014

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

הזכות ללמוד

בתגובה על ״כששר החינוך נזקק לריטלין״ מאת דורון קורן ("הארץ", 30.4)

מדור הזירה

הסכמתי עם כל מלה של דורון קורן, שהבחין שהאשמה האמיתית בנטילת הריטלין המסיבית של ילדינו היא תוכנית הלימודים שדורשת זאת. אך פתרונו - לשפר את תוכנית הלימודים - לא תמיד אפשרי במערכת החולה שלנו, ולא כל ילד מתאים לישיבה בכיסא ובליעת חומר.

למה במקום זאת לא לאפשר לתלמידים תוכנית לימודים שאינה מחייבת? ישנם כבר מספר בתי ספר דמוקרטיים שנוהגים כך בהצלחה יתרה בישראל ובחו"ל, אך הם אינם נגישים לכל תלמיד ישראלי, בגלל המרחק או הכסף. בינתיים אין להם תחליף, בגלל ״חוק לימוד חובה״. יהיה זה תיקון גדול לנו ולילדים אם נשכיל לאמץ שיטה זו, ונתייחס לחינוך כזכות ולא חובה ממאיסה. מי שרוצה לשלוח את ילדיו לבית ספר שמלמד בשיטה הנוכחית, תמיד יוכל לעשות זאת.

אמיר ויסמן, ורדון

הצהרות־שלום חלולות

בתגובה על "עבאס: השואה היא פשע נורא; נתניהו: הצהרות חלולות" מאת ברק רביד
 וניר חסון ("הארץ", 28.4)

כיצד ניתן לדרוש מהפלסטינים להמשיך במשא ומתן עם ממשלתנו, כאשר אחד הנושאים המרכזיים הנדונים בו, שטחה של מדינתם העתידה, ננגס ללא הרף על ידי הכשרת אלפי דונמים בגדה לבנייה בהתנחלויות. ראש ממשלתנו הגדיר את דבריו של אבו־מאזן על השואה "הצהרות חלולות". מה הראיות שבידו לכך, לא גילה. לנוכח מעשיה של ממשלת ישראל בגדה ניתן לומר בבטחה, כי הצהרותיה על רצונה בשלום הן חלולות וחסרות בסיס. הראיות - בשטח.

גיורא עמיר, כפר סבא

ישראל מוכנה לשלום

אם מחמוד עבאס מעוניין לדבר על הקמת מדינה לבני עמו, אל לו להעמיד לנו תנאים למשא ומתן. הוא, או נציגיו, מוזמנים לשבת אתנו או עם נציגינו ולהעלות כל נושא שימצאו לנכון. לשימת לבו של עבאס, כבר ב–29 בנובמבר 1947 יכלו בני עמו להקים מדינה, אבל מנהיגיהם בחרו בדרך המלחמה. מאז גרמו לנו 25 אלף הרוגים ומספר גדול הרבה יותר של פצועים. ובגללם, אחרי 67 שנים אנחנו עדיין דנים בהקמת מדינה פלסטינית.

ישראל מוכנה לשלום ומבקשת שלום מאז ומתמיד. אל ינהג עבאס כפי שנהגו מנהיגיהם של ערביי א"י בעבר, כדי שלא יחמיץ גם הוא, שוב, את הקמת מדינת פלסטין. בנוסף, חשוב ביותר שתופסק ההסתה ברשות הפלסטינית נגד מדינת ישראל, במיוחד בספרי הלימוד. ממשלת האחדות שיקימו פתח וחמאס לאחר הסכם הפיוס ביניהם, תהיה מקובלת רק לאחר שחמאס יחדל מהטרור ויפסיק לדבר על השמדת מדינת ישראל. לשימת לבם של אנשי חמאס: דווקא לפי המשפט הבינלאומי מדינת ישראל שייכת לעם היהודי, לפחות מאז ההחלטה הנ"ל של עצרת האו"ם.

יעקב לוי, קריית אונו

אוקראינה, העובדות

בתגובה על "געגועי למלחמה הקרה" מאת איל מגד ("הארץ", 23.4)

זכותו של איל מגד לסגוד לולדימיר פוטין, אבל לפני שכותבים מאמר היסטורי כדאי לבדוק את העובדות. אף אחד לא העניק לאוקראינים את חרקוב ולבוב אחרי התפרקותה של ברית המועצות, כי הן היו חלק של אוקראינה הסובייטית, שנעשתה עצמאית. חצי האי קרים לא נמסר לאוקראינה בזמן "האנדרלמוסיה של נפילת האימפריה הסובייטית", הוא נמסר ב–1954 מרפובליקה רוסית לרפובליקה אוקראינית בתוך ברית המועצות. מאז הוא היה חלק של אוקראינה, 60 שנה בסך הכל. ברוסיה הסובייטית הוא היה רק משנת 1920 עד 1954 - 34 שנים. הצבא האדום ששיחרר את קרים במלחמת העולם השניייה לא היה צבא רוסי, אלא צבא שבו היו חיילים מכל עמי ברית המועצות.

בחלק הגזעני במאמר כותב מגד: "הילידים האוקראינים התמחו בעיקר בהצקות ליהודים ובזיקוק וודקה לתדלוק פוגרומים". הפוגרומים היו פרובוקציה של השלטון המרכזי של האימפריה הרוסית הצארית, ופוגרומים התחוללו לא רק באוקראינה אלא בכל המקומות שבהם חיו יהודים.

"בזמן מלחמת העולם השנייה האוקראינים היו גיס חמישי": לפני המלחמה, עם הקמת הקולחוזים, מתו שבעה מיליון אוקראינים ברעב שאירגן סטאלין. אלה שנשארו בחיים לחמו בשורות הצבא האדום ככל האזרחים המגויסים. אחרי הפלישה הגרמנית עברו מיליוני רוסים לצד הגרמנים. האם מגד שמע על הארמיה של ולאסוב? האם שמע על אלפי האוקראינים שהסתירו יהודים, ובעת תפיסתם שילמו בחייהם ובחיי כל משפחתם?

בעניין באבי יאר רצוי לדייק: את הטבח שם ארגנו נאצים ולא אוקראינים.

עד שסיימתי לקרוא את המאמר, חשבתי שזאת מתיחה. עצוב, זו לא היתה מתיחה.

זאב ברוק, חיפה

פנסים לקויים בדרכים

באחרונה חזרתי מחופשה באירופה, שבה נסעתי קילומטרים רבים בדרכים. לא נתקלתי בשום מכונית שפנסיה לא היו תקינים. משום מה, בישראל אני רואה שוב ושוב מכוניות שאחד מפנסיהן אינו מאיר. הדבר מסכן נהגים הבאים לקראתן ואינם יכולים לדעת אם לפניהם רכב דו גלגלי כאופנוע, או מכונית.

לדעתי חובה על כל נהג בתחילת היום לבדוק את הפנסים במכוניתו: פשוט להדליק את האורות ולצאת מן המכונית לוודא שהם דולקים. זה יצריך פחות מדקה היכולה להציל חיים. איני מבין מדוע יצרני המכוניות לא יכלו לדאוג לנורת חירום שתתריע על פנס לקוי.

ד"ר חיים גלאון, תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ