מכתבים למערכת 26.6.2014

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

שוב פופוליזם ודמגוגיה

אותם כלי תקשורת, אותם פוליטיקאים, אותם כתבים. אותן תנועות־מחאה־ציבוריות־לשעה, שעטו על הממשלה בקריאות גנאי ובלעג, על כך שאין לה העוז לשחרר מחבלים וטרוריסטים מבתי הסוהר כדי להציל חטוף ישראלי.

מדור הזירה

אלה בדיוק אותם גופים אשר היום לועגים לממשלה, על כך שבסכלותה שיחררה מחבלים מכלאם תמורת חטופים ישראלים, ועוררה בכך את הפלסטינים לחטיפות נוספות של ישראלים.

ילמד הציבור בישראל להבחין בין דעה ובין פופוליזם ודמגוגיה.

יוסף אבידור, עורך דין, גדרה

שתי פנים לאותה הקנאות

בתגובה על מאמר המערכת "אז היא אמרה" ("הארץ", 22.6)

חברת הכנסת חנין זועבי עשתה זאת שוב, והיא בוודאי נהנית מכל רגע במהומה שיצרה הפרובוקציה האחרונה שלה, כאשר הכריזה שחוטפי הנערים "אינם טרוריסטים".

אלא שהעובדה, המודגשת במאמר המערכת, שהיא מותקפת על ידי הימין והימין הקיצוני היהודי, אינה הופכת אותה לאחת מל"ו צדיקים. אדרבא, זועבי וגורמים ישראליים אלה הם למעשה אחים פוליטיים תאומים, וזועבי עצמה מצטיירת יותר מפעם כמובילה סוג של "כהניזם ערבי".

זועבי והחוגים הכהניסטיים שלנו חולקים את אותה קנאות, את אותו חוסר יכולת לראות את הצד השני כבעל זכויות כלשהן, את אותו סירוב לכל פשרה, וגם את אותו חוש לפרובוקציה.

שרשרת ההתבטאויות והמעשים שלה, מטרתם אחת: לקרוע לגזרים את העבודה של רבים וטובים, יהודים וערבים כאחד, הפועלים לבנות ולטפח דו־קיום בארץ הזאת.

הבשורה הטובה היא, שהכהניזם היהודי ומקבילו הערבי אינם נוחלים הצלחה עדיין. מיכאל בן ארי וחבריו לא עברו את אחוז החסימה בבחירות האחרונות לכנסת, וזועבי נחלה כישלון חרוץ בבחירות לעיריית נצרת באוקטובר 2013.

לא הכל אבוד כאן.

ויקטור קלפהולץ, רמת השרון

הפתרון: אלם תקשורתי

חברת הכנסת חנין זועבי יודעת, שרק אם תעשה פרובוקציות בהופעות שלה — התקשורת הישראלית תעשה מזה מטעמים, והיא עצמה תצא נשכרת מכך. רק כך שמה יופיע בעיתונים, ברדיו ובכל ערוצי הטלוויזיה.

הציבור הישראלי נופל בפח שזועבי טומנת לו. מרבים לתקוף אותה על הפרובוקציות שלה, שהן אמנם מרגיזות, אבל ככל שהיא מרגיזה יותר — כך היא מקבלת סיקור תקשורתי נרחב יותר. באופן כזה היא מתחזקת הן במפלגה שלה והן בחברה המוסלמית הפונדמנטליסטית.

הדרך היחידה למנוע את הפרובוקציות של ח"כ זועבי היא: לא לתת לה במה תקשורתית. לאפשר לה לדבר ולתקוף את מדינת ישראל, אך לא לתת לכך ביטוי באמצעי התקשורת הישראליים. לא לתת פרסום לדברים שהיא אומרת, ו"להמית" אותם באלם תקשורתי.

זאת הדרך היחידה לגרום לכך שח"כ זועבי תבין, שאין טעם למאמץ שלה לתקוף מילולית את מדינת ישראל.

יחיאל אמיתי, ירושלים

המודל האלג'ירי לפינוי

בתגובה על "אלה לא ההתנחלויות" מאת גדעון לוי ("הארץ", 8.6)

אני מסכים עם רוב ההנחות והמסקנות של גדעון לוי, אך חולק על קביעתו, כי מאסת המתנחלים היא כזאת, שאפשרות הפינוי כבר אינה קיימת, "בלתי הפיך". טענה זו הועלתה כבר לפני עשרות שנים, כשמספר המתנחלים היה קטן בהרבה.

אבל קיים התקדים של אלג'יריה: שם היו יותר ממיליון מתנחלים, שבאו לשם כ–130 שנה לפני הענקת העצמאות.

עם חתימת הסכם העצמאות הוצעו להם שלוש אפשרויות: להישאר ולקבל אזרחות אלג'ירית; להישאר במעמד של תושבי קבע בעלי אזרחות צרפתית, בכפיפות לחוק האלג'ירי; לחזור לצרפת. רובם ככולם חזרו לצרפת.

פינוי של התנחלויות בעבר נעשה בכוונה להוכיח עד כמה זה קשה לנו, עם פיצויי עתק ומשחקי עימותים. כך היה גם במקרה של ההתנתקות מעזה, שנועדה לאפשר שליטה על עזה מבחוץ, בלי עול השמירה על ההתנחלויות. אפשר להעתיק את המודל האלג'ירי לארץ.

אם יימצאו מתנחלים שירצו לחיות בארץ הקודש תחת שלטון פלסטיני, אני מניח שיתאפשר להם. כשנשאלו על כך מתנחלי עמנואל החרדים לפני שנות דור, הם ענו, שיהיו מוכנים לחיות גם תחת שלטון המלך חוסיין; ממילא השלטון הישראלי הציוני הוא בעיניהם שלטון של כופרים, העוברים על איסורי חכמים לא לעלות בחומה, לא לדחוק את הקץ ולא להתגרות בגויים.

יהושע רוזין, רחובות

לא על המדרכות. נקודה

צבי זרחיה דיווח (TheMarker, 15.6) על הצעת חוק שהגישה קבוצה חברי כנסת בראשות עמרם מצנע, לחייב לחבוש קסדת מגן ברכיבה על אופניים חשמליים או על קורקינט חשמלי.

אני מציע, שחובת חבישת קסדת המגן תחול גם על הולכי הרגל על המדרכות.

הצעות אלטרנטיביות ומעשיות יותר: איסור כולל על שימוש באופניים חשמליים בעיר, ואיסור על רכיבה/נסיעה על המדרכות. יש לזכור, שמדרכות נועדו להולכי הרגל בלבד.

ד"ר שמואל רייזפלד, תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ