מכתבים למערכת 26.8.2014

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

ממשלה בהכחשה

אחרי שבעה שבועות של מבצע "צוק איתן" נראה ששוב התפנו רוב תושבי עוטף עזה בעצמם, לאחר הפסקת האש המתעתעת. אולם איש בממשלה לא הפנים עדיין שיש לנו כאן בעיית פליטים — כן, לא נעים להודות בכך, אך זו המציאות.

מדור הזירה

מדוע אין הממשלה מקבלת אחריות? מדוע אינה נותנת הוראה לתושבים להתפנות מהאזור, ומדוע אינה מארגנת פינוי מסודר של התושבים למלונות, צימרים ויישובים בצפון או בדרום על חשבון המדינה, כדי שלא יהיו קורבנות שווא כמו דניאל טרגרמן בן הארבע? נראה שהממשלה נמצאת בהכחשה ואינה מוכנה להכיר במצב העניינים כפי שהוא.

אין ספק שחלק מהבעיה נעוץ בהתנהלותם של ראשי המועצות בדרום, המנסים בכל כוחם לשוב לשגרה ולשדר נחישות ועמידה איתנה. ישנם רגעים שבהם יש לשדר חולשה. שמירה על "פאסון" לא תועיל במאומה ורק תאפשר לגורמים האחראים להתעלם מתפקידם.

קרן לוי, חוקוק

נגיעה בעצבים הגלויים

בתגובה על "ילד אסור, ילד מותר" מאת גדעון לוי ("הארץ", 24.8)

המאמר של גדעון לוי, המסתיים במלים אלו: "אין ילד אסור וילד מותר. יש רק ילדים הרוגי שווא, שגורלם לא נוגע כמעט לאיש בישראל — וילד אחד, רק אחד, שהעם מתאחד עכשיו באבלו על מותו", מנסה לגעת בעצבים גלויים ורגישים של רבים מאזרחינו. ואולם, רק כשיבוא היום שבו גם בצד השני יתאחד כל הציבור באבלו על מותו של ילד עזתי, ייתכן שנתקרב למצב שבו יהיה סיכוי לדו־שיח כן ואמיתי. לדעתי יודע לוי שמצב זה היפותטי בלבד וחסר סיכוי והחמאס ימשיך להפציץ פלסטינים חולים במעבר ארז ולהשקיע במנהרות־הרג במקום במקלטים לבני הערובה בעזה; ושאילו החליט החמאס להניח את נשקו, יכלה עזה להיות מקום פורח ואטרקטיבי.

ללוי אין פתרון אמיתי זולת הפניית אצבע מאשימה כלפי מדינת ישראל. לא הפעם, יפנה נא הפעם את חוד עפרונו המושחז אל הצד השני.

יוסי סבו, חיפה

כולם יחד, וכל אחד לחוד

בתגובה על "משפחת החלל רוצה לחקוק את שמות אחיו, המדינה לא מאפשרת" מאת שירלי סיידלר ("הארץ", 19.8)

לא הכרתי את החייל ההרוג לי מט, ובכל זאת, המאבק של משפחתו הוא המאבק של מי שאנחנו. בדברי אמו, שצוטטו בכתבה, טמון בדיוק העיקרון, שבכל הנוגע לצבא ולשכול אנחנו מסרבים לראותו. כי לפני שלי מט התגייס, וגם אחרי, וגם בדיוק ברגע שבו הוא נהרג, הוא היה לי מט. לא החייל לי מט. הוא היה הבן, האח, החבר, הידיד. וגם כשנפל כחייל, הוא נשאר, ולנצח יהיה, לי מט.

חיילי צה"ל אינם, וגם לא יהיו, יחידה אחת. הם יחידים, שהצטרפו לקבוצות תחת ההגדרה "חייל". אך על אף המטרה והמכנה המשותפים, כל אחד מהם שונה ועומד בפני עצמו. אנחנו רוצים להפוך אותם לקולקטיב, לצקת אותם, את כל המדינה הזאת, את כל הישראליות ואת כל צה"ל, ליחידה אחת. אבל האמת היא, שחללי צה"ל הם הפסיפס של החברה שלנו. הם כולם נלחמו ונפלו על הגנת המדינה, אבל לצד אחידותם, אולי הגיע הזמן שבבתי קברות צבאיים נוכל לשים לב להבדלים בכיתוב על המצבות האחידות. אחד, כן, היה אתיופי, והיו לו עשרה אחים. האחר הוא חייל בודד שראה בחבריו ליחידה את המפלט מן הבדידות.

אולי הגיע הזמן, שבבתי קברות צבאיים נוכל להפנים את העובדה שכל אחד מהם היה אחר, אבל ביחד, ביחד הם אנחנו.

יעל יפה, פתח תקוה

מניף דגל לבן

בתגובה על "הקיץ הזה תלבשי לבן" מאת
 אורי משגב ("הארץ", 22.8)

אני הייתי בוחרת בכותרת אחרת למאמרו של אורי משגב על ציפי לבני, הכותב הבלתי נלאה במרתון המכפישים של "הארץ", לצד גדעון לוי, רוגל אלפר, קובי ניב ועמירה הס.

ואם אורי משגב מסיים את מאמרו ב"אצלה הבאטל־דרס לבן, ובזאת מסתכמת האלטרנטיבה", הרי אצלו הדגל לבן, ובזאת מסתכמת האלטרנטיבה.

חוה ליבוביץ, רמת גן

אפשר להינשא בחו"ל

בתגובה על "ישראל דחפה את מורל להתאסלם" מאת אורית קמיר ("הארץ", 22.8)

מדינת ישראל אינה דוחפת יהודיות להמיר את דתן. זוגות של בני דתות שונות הרוצים להינשא, יכולים לפנות לסוכנויות נסיעות, המציעות "חבילה" של טיסה + נישואים + מלון במגוון ארצות ו/או מחירים, מהצנועים ועד למפוארים. ראו פרסומות באינטרנט.

עדינה קופלמן, עומר

חיה בסרט

בתגובה על "הסרט שלי הוא פליט" מאת
 סוהא עראף ("הארץ", 25.8)

אני מסכים עם סוהא עראף שלא מקור המימון מגדיר את זהותו של סרט. עם זאת יש הטעיה עצמית והטעיית הציבור בשימוש בהגדרה פלסטין בזהות הסרט. לו השתמשה בהגדרה "פלסטיני" היתה זו הגדרת שייכות לאומית של יוצרת הסרט ואין לי כל בעיה עם זה, גם אם המימון הגיע מממשלת ישראל. לו היתה תושבת רמאללה, היתה ההגדרה "פלסטין" מגדירה את הישות המדינית שבתחומה היא חיה (גם אם טרם הושלמו מהלכי הקמת מדינה זו) וגם זה מקובל.

לחיות בישראל ולהגדיר את מקור הסרט פלסטין, בגלל היותה שייכת למיעוט לאומי במדינת ישראל, זה לחיות בסרט ולהטעות את הציבור.

עמי רוגב, מודיעין

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ