להפסיק לפחד מדו-לאומיות: א.ב. יהושע עונה לרוגל אלפר

נכון שצריך להילחם למען עקרון שתי המדינות, אבל יש להבין שדו לאומיות טובה יותר מאשר כיבוש והיא גם לא תהרוג את הציונות - מכתבים למערכת 7.10.2014

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

אנא, בלי פאניקה

בתגובה על "בלוז להוויה" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 3.10)

מדור הזירה

במאמרי "דו לאומיות כפולה" ("הארץ", 24.9) לא תקפתי חלילה את מחנה השלום, שאני חייל פעיל ונאמן בו כבר יותר מ–47 שנים. ניסיתי רק להבהיר לעצמנו, שהמשימה של שתי מדינות לשני עמים היא קשה במיוחד לא רק בגלל מעשי ההתנחלות הלא פוסקים של ישראל, אלא גם משום שהפלסטינים בעצם חפצים במדינה אחת. הרי בתפישה האמיתית של אש"ף נמצא העיקרון של מדינה אחת — חילונית, דמוקרטית ופלורליסטית.

גם חשבתי לתומי, שאם נצביע על תשוקתם הסמויה של הפלסטינים למדינה אחת, אולי תפחת קצת תשוקתם של חסידי ארץ ישראל השלמה לאותה מדינה.

נכון, צריך להמשיך להילחם בכל תוקף למען עקרון שתי המדינות, גם בישראל וגם בקרב הפלסטינים, לטובת שני העמים. אבל עדיין דו לאומיות טובה יותר מאשר כיבוש ממאיר מתמשך עד אין קץ עם איזו הבטחה לא ריאלית לסיומו.

לכן הפאניקה של מוות וסופניות הציונות שמעורר רוגל אלפר במאמרו היא קצת היסטרית. יש כמה תוכניות מגירה לדו לאומיות סבירה, שאולי גם אלפר יוכל להשלים אתן בלית ברירה. שהרי לא נוותר עליו ולא נניח לו לעזוב אותנו למרות האנגלית הרהוטה בפיו.

א.ב. יהושע, תל אביב

ועדת קבלה בסילוואן

בתגובה על האכלוס המתמשך של מתנחלים בכפר סילוואן, מוזר שתושבי הכפר לא הקימו ועדת קבלה, שהיתה מאפשרת להם להחליט, לנוכח הפסיקה של בג"ץ, אם הם אכן רוצים לקלוט את התושבים החדשים בקרבם. הוועדה תחליט אם על המתנחלים לפנות את המקום על פי חוק, אף על פי שהם, לדבריהם, רכשו את הבתים שהם מתגוררים בהם, או שהם רשאים להמשיך להתגורר בכפר. יש שופטים בירושלים.

יוסי מרט, חיפה

*

ספק אם המשורר ו"ה אודן התכוון בשירו המפורסם "עיצרו את השעונים" להציע לנו להביט נכוחה בעתיד הדו־לאומי שנגזר עלינו, אבל אין ספק שבניגוד לדברי רוגל אלפר, הוא לא התכוון לקונן על מותו של ויליאם בטלר ייטס; וזאת מן הטעם הפשוט שאודן כתב את השיר ב–1936, שלוש שנים לפני מותו של ייטס. השיר בגרסתו הראשונה נכתב ככורוס למחזה שכתב אודן עם ידידו כריסטופר אישרווד. אלפר מבלבל בינו לבין הקינה על מותו של ייטס, שאודן כתב מיד עם מותו של זה, שלוש שנים אחר כך. אגב, באותה קינה נפלאה אומר אודן, ש"השירה לא גורמת לשום דבר לקרות". מן הסתם גם לא תגרום לנו לבחור ב"גלות מטעמי מצפון".

שמעון זנדבנק, ירושלים

כאב קשה מנשוא

בתגובה על "לא ראויה להנצחה" מאת
 עודד מגידו ("הארץ", 2.10)

בשם הורי השכולים, הוריו של אופיר בית־אריה הי"ד שנפל במלחמת יום הכיפורים ממערב לתעלת סואץ והוא בן 19: מאמרו של עודד מגידו על גולדה מאיר הבלתי ראויה להנצחה מבטא את התחושה הכואבת שהיתה נחלתם של הורי, ששכלו את בנם בכורם. כאבם היה קשה מנשוא, ולא עמדו להם כוחות הנפש לזעוק את הרגשתם, והנה מאמרו של מגידו קולע כל כך.

התזכורת הזאת קשה לנו, המשפחות השכולות, לנצח. הורי נפטרו זה אחר זה בכאב רב, ומאז אני היא המשפחה השכולה, ונושאת את הכאב והכעס שלהם ושלי.

הלוואי שירבו הכותבים על אודות מה שאנחנו יודעים וכואבים זה 41 שנה — שהיה יכול להיות אחרת, אילו אותה בלתי ראויה להנצחה לא היתה אטומה כפי שהיתה.

אביבית גרא (בית־אריה), שהם

סבל מיותר

בתגובה על "הפרעת קשב מערכתית" מאת עידו אפרתי וירדן סקופ ("הארץ", 28.9)

אין ספק, שהנתק בין מערכת החינוך למערכת הבריאות, שתואר בכתבה, עלול להביא לאבחנות שגויות של הפרעת קשב וריכוז, לטעויות בטיפול ובמעקב, ולסבל רב ומיותר לילדים.

משרד החינוך לא פירסם עד היום חוזר מנכ"ל המגדיר את הטיפול בילדים עם הפרעת קשב, ובלעדיו נקבעות בשטח הלכות ונורמות טיפול. כך, למשל, יש רופאים המסתמכים רק על דיווחי הורים, שהופנו על ידי בית הספר לאבחון בשל קשיים בריכוז ובהתנהגות, ואינם מבקשים את חוות הדעת של בית הספר. הערכת הילד היא בעיקרה התרשמותית, ולכן, בלי דיווחים אובייקטיביים מגורמים שונים, היא עלולה להיות מוטעית.

כמו כן במקרים רבים יש קומורבידיות (קיום בו־בזמן של שתי לקויות או יותר). המקרה השכיח הוא הפרעת קשב ולקות למידה. במקרים אלה, הטיפול אך ורק בהפרעת הקשב, בלא אבחון של כישורי הלמידה, איתור הקשיים והטיפול בהם, לא ייתן מענה הולם לקשיי התלמיד בבית הספר.

מתן תרופות לילד עם הפרעת קשב בלא המלצה על הדרכה הורית, לוקה בחסר. מחקרים מראים, כי תמיכה והדרכה להורים לילדים עם הפרעת קשב מסייעות להם בהתמודדותם ומשפרות את התפקוד של ילדם במישור הלימודי, ההתנהגותי והחברתי. קופות החולים מציעות סדנאות להרזיה, סדנאות להפסקת עישון ואחרות, אבל אין סדנאות המדריכות הורים איך להתאים את הסביבה לילד עם הפרעת הקשב, איך לעקוב אחר השפעת הטיפול התרופתי, איך לטפל בצורה מיטבית וכו'.

ד"ר מלי דנינו, 
מנכ"לית אגודת ניצן, תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ