מכתבים למערכת 14.10.2014

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הארץ

כמו במשחק כדורגל

בתגובה על "יכולנו לכבוש את כל הרצועה" מאת עמוס הראל ("הארץ", 10.10)

תא"ל נדב פדן מודיע כי אילו רצה צה"ל, היה ביכולתו לכבוש את כל רצועת עזה. ואני שואל: איך הצלחנו בתור מדינה להישבות בשיח ילדותי ומצ'ואיסטי שכזה, שבו מאות ילדים נכתשו, אלפים נהרגו, חיילים נפלו, ועדיין שני הצדדים, כמו במשחק כדורגל, שואלים "נו, כמה נגמר?" הפרדוקס המטורף שבו אנו חיים כמעט בלתי נתפש: אנו חיים בשכול כל הזמן, יוזמים ימי אבל בהתנדבות ומצד שני — מדינה שלמה עומדת מול המראה ושואלת "מי הכי חזק בעיר?"

נכון, יכולנו לכבוש את כל הרצועה, אבל למה לעזאזל נרצה לעשות דבר כזה?

דניאל לרמן, בית אלעזרי

מתנת פרידה מביכה

בתגובה על הקריקטורה של עמוס בידרמן, "שימותו הקנאים" ("הארץ", 12.10)

אי אפשר לחיות ללא אידיאולוגיה. לכן יש תפקידים אשר נגזרים ומחייבים מטען אידיאולוגי ערכי למחזיקיהם. שרים, הרב הראשי לישראל, וגם יו"ר ההסתדרות. כאשר קם אדם כזה מיד לאחר סיום כהונתו ועובר לייעץ למתנגדים המסורתיים (המעבידים), הדבר לא רק מוכיח שמראש לא היה ראוי לתפקידו, אלא מעיד על פשיטת רגל אידיאולוגית ומשבר־אמון בין ההסתדרות לבין העובדים. מה היינו אומרים אילו הרב הראשי לישראל היה עובר לייעץ לאגודות מיסיונריות נוצריות בסיום כהונתו? האם אנו יכולים להעלות על דעתנו את יצחק בן־אהרן, ירוחם משל, ישראל קיסר, או אף עמיר פרץ, עוברים לייעץ או לעבוד אצל נוחי דנקנר או יצחק תשובה, בייחוד בענייני עובדים?

אוי לו, לאבי ניסנקורן, שמתנת־הפרידה שקיבל מקודמו היא זאת.

ד"ר יוסף אהרונסון, הוד־השרון

מאחורי מחאת המילקי

נראה לי שמעצבי המדיניות שלנו אינם קוראים נכון את "מחאת המילקי". זו לא מחאה על יוקר המחיה של מוצרי המזון בלבד. זו מחאה של דור צעיר שאינו רואה את עתידו כאן למרות אהבתו לארץ. זו מחאת הצעירים שמבינים שלא יוכלו לרכוש דירה בארץ, גם לא בפריפריה. זו מחאת צעירים משכילים אשר עתידם הכלכלי אינו מובטח בארץ. מחאת משפחות צעירות שאינן יכולות לעמוד ביוקר שכר הדירה והחיים בכלל בארץ. זו מחאה הנובעת מההכרה, שלפי מדיניות ממשלותינו בעשרות השנים האחרונות לא ישכון כאן שלום.

ההכרה שלנצח נאכל חרב מחלחלת בקרב הצעירים. אנחנו לא אמורים לחכות עוד 50 שנה, כשהצנזורה תתיר לפרסם מסמכים, כדי להיווכח שאין כוונת מנהיגינו להגיע לשלום מאחר שהוא כרוך בוויתורים. וכשההכנות למלחמה הבאה ולמבצע הבא גוזלות את מרב המשאבים הכספיים של המדינה, לא נותר כסף לכל שאר הדברים המרכיבים את איכות חייו של האזרח. במקום להתכונן לשלום, לא בדיבורים אלא במעשים, מתכוננים כאן למלחמה הבאה.

אין זו סתם מחאה — זו אזהרה וקריאה לעזרה. ואם ממשלתנו לא תבין זאת, אנו עומדים לאבד את מיטב הדור הצעיר.

ליאורה מור, תל אביב

חלומנו מתנפץ לאטו

בתגובה על "המחנה של למי אכפת" מאת
 אבי שילון ("הארץ", 1.10) ועל "שיעור מולדת" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 31.8)

אנוכי ורבים מחברי, בני דור תש"ח, אשר הקימו את המדינה והקיזו את דמם למענה ותקוותנו היתה לחיות במדינת מופת, כנאמר "אור לגויים"; אנו, החיים היום והנופלים במלחמות ישראל, לא ביקשנו דבר, תמיד רק נתנו והקרבנו. אני עצמי השתתפתי במחתרת ובשש מלחמות, הייתי בשליחות עלומה, שירתתי במילואים עד גיל 65, אנוכי ורעייתי גידלנו שלושה בנים שחונכו על הציונות האמיתית, שלושתם יוצאי חטיבת הצנחנים בדרגות בכירות, שלחמו גם הם במלחמות ישראל.

אני משקיף עתה מרום גילי, כאשר פני — כמו פני כל דורי — לעבר השקיעה, ואני רואה בעיניים כלות איך חלומנו מתנפץ לאטו, ולבי דואב על מה שאנו מורישים לילדינו ולנכדינו. העוזבים לניכר כבר אינם נפולת של נמושות, אלה מיטב בנינו ואנשים המחפשים את עתידם ועתיד ילדיהם. מה שמתרחש היום זו כבר לא הציונות האמיתית; היא סולפה, ובמקום את החיים, הציונות ה"משודרגת" מקדשת את האבנים ואת השליטה בעם אחר ואיבדה ערכי אנוש.

מה מבקשים העוזבים? הם מבקשים שלום ועתיד לילדיהם, רווחה, השגת דירה במחיר סביר וצמצום הפערים.

אליעזר דובדבני, גני תקווה

שפה פשוטה

בתגובה על "טרחני הדקדוק" מאת
 חיים לוינסון ("הארץ", 7.10)

חיים לוינסון מתרעם על אלה שמקפידים על שפתם ומעירים לאחרים על שגיאותיהם, כאילו חייב להיות קשר בין התוכן לצורה. שמירת התרבות של השפה אינה מטרידה אותו — העיקר שידברו ויכתבו. כך כמובן גם באנגלית: Yesterday professor go to library to study biology of sheeps. וללמוד מהיוונית על שמירת תרבות השפה לא "מזיז" לו; שם — במקום טלוויזיה, מלה שחציה השני ממקור לטיני, קוראים לזה טלאוראסי. הוא מצפה לשפה פשוטה, הגיונית, בלי זכר או נקבה, בלי יחיד או רבים, בלי שום כללים חוץ מכמה כללי יסוד, ומה שפחות. שפה כזאת אכן קיימת: שיכתוב, ידבר וישתמש באספרנטו.

דוד אשבורן, ירושלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ