אבי גולדברג
אבי גולדברג

בתגובה על "היהדות תישאר בארון" מאת בני ציפר ("הארץ", 2.1)

הבניית זהות היא עניין עדין, פרטי, המוטל בדרך כלל על הורים, מורים ומחנכים המודעים לשבריריות התהליך ומשמעויותיו. הבניית זהות לבוגרים היא פיקציה, זו החלפת מונחים הרווחת במשטרים שבהם המטרה היא השתלטות על המוח, השכל והתודעה. אינדוקטרינציה, בשונה מחינוך, היא הנחלה כוחנית של "ערכים" מתוך ויתור על הליכי ביקורת. אחד מיסודות העולם החופשי הוא השארת הזהות והשליטה על מחשבות בידי היחיד. לכן מפליא שחלחלה אינה עוברת בגוום של אזרחי המדינה כשמוקמת מטעם משרד ממשלתי "מינהלה" שתפקידה לא לגבות מס ולא לתמוך בארגוני ספורט, מתנ"סים, ישיבות או בתי כנסת ומקוואות; "המינהלת לזהות יהודית" מכריזה בריש גלי על מטרתה להשריש "ערכים", דהיינו להפעיל אמצעים לשינוי תפישתנו את עצמנו ואת החברה שאנו חיים בה, ולעצב את עצם זהותנו מחדש; כך, ללא בושה וללא כחל וסרק.

מדור הזירה

בני ציפר מצליח במאמרו ליפול בפח יקוש. הוא טוען בזכות הנחלת "ערכים יהודיים", כלומר הצורך שרשות ממשלתית תלמד אותנו מה היא תפילת קדיש, למשל, טקסט ארמי שתרגומו הפשוט לעברית ינהיר לכל אחד את משמעותו ללא צורך בהקמת משטרת מוחות. ברוב בלבולו הוא משווה בין ערכי תרבות לאומיים לבין הנחלת ערכים דתיים, ומביא לדוגמה את האזרח הצרפתי היודע מיהו מולייר או הגרמני המכיר את "לורליי" של היינה. אלה ייצוגים חילוניים של תרבות, ולא ברורה כלל ההשוואה בינם לבין "ערכי" יהדות המוצעים על ידי המינהלת.

מכאן עובר ציפר לשיר הלל למיסיונריות הקתולית, שהעבירה את תושבי דרום אמריקה מ"בערות" לתרבות. נראה שציפר מתעלם מהסבל הרב שנגרם לתושבים הילידים של אמריקה, ששועבדו פיזית לכובש האיברי ונפשית לדת הקתולית במהלך אימפריאליסטי טרגי שעדיין טעון תיקון היסטורי. כך נידונו מיליוני ילידים לעבדות וניצול, ונדרסו ערכי תרבות קדומה, מנהגים ומרקם שבטי בני אלפי שנים.

אבי גולדברג, רמת השרון

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ