מכתבים למערכת 27.1.2015 - מכתבים למערכת - הארץ

מכתבים למערכת 27.1.2015

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קול של תקווה

בתגובה על "ריבלין התקבל כמו כוכב על בכנסייה השחורה בניו יורק" מאת חמי שלו ("הארץ", 26.1)

בימים קודרים אלה, לפני הבחירות, ראש הממשלה והימין מובילים מסע מכוער של הסתה פרועה נגד כל מי שרוצה לחיות במדינה נאורה ודמוקרטית. והנה, כשנראה שהחושך והשנאה משתלטים עלינו, מופיע קול אחר, קול של תקווה. בימים אלה מבקר הנשיא ראובן ריבלין בארצות הברית. בביקור בכנסייה אפריקאית־אמריקאית אמר הנשיא: "גם לי יש חלום, שירושלים תשמש מודל לדו־קיום בין ישראלים לערבים". הלוואי, אמן.

אמיתי גורביץ, מטולה

מה לא ברור פה

בתגובה על "אפקט סוהא עראף" מאת
 נירית אנדרמן ("הארץ", 26.1)

קרן רבינוביץ' מצהירה כי היא תומכת בסרטים של יוצרים ישראלים בלבד. מה לא ברור פה? אכן, כל "טמבל" מבין זאת. זכות הקרן לקבוע את הקריטריונים לחלוקת הכספים שלה. כמו כן, זכותו של כל יוצר שבוחר להיעזר בתרומות — לצורך מימוש "זהותו הפרטית", יצירתו ואמנותו — לחפש, לבדוק ולמצוא את התורם שיעמוד בדרישותיו.

רנה כוכב, נס ציונה

קשר כלל־עולמי

בתגובה על "כמו כל נשות העולם המערבי" מאת רבקה נריה־בן שחר ("הארץ", 23.1)

קראתי בעניין את המאמר על הקשר בין רמת ההשכלה לבין שיעור התעסוקה ומספר הילדים, ויש לי שאלה: האם הקשר הזה קיים רק בעולם המערבי? האם אין עדויות לכך שהקשר אוניברסלי ותקף גם בעולם ה"מתפתח"?

הגר רונן, תל אביב

אפשר להצביע נגד

ישנם בישראל כוחות לא מבוטלים בימין ובימין הדתי, שקוראים כבר היום לצמצם את סמכויות בתי המשפט ומסמנים את הבחירה שבין ישראל דמוקרטית לבין ישראל יהודית בהעדפה חד משמעית של ישראל יהודית. האם תהיה תקומה לדמוקרטיה אמיתית אחרי שימוצו כל מאפייני היהדות?

בחירות מתקרבות, וכולנו שבעי אכזבות מהבטחות שלא קוימו. רבים מרגישים ש"אין בעד מי להצביע", ולכן חשבתי להצביע "נגד". וכדי לדעת נגד מה להצביע צריך כל אחד לשאול את עצמו מהו שורש כל הרע בישראל, מהו העץ שצומח משורש זה, ומה הם ענפיו ופירותיו.

לדעתי שורש הרע הוא הכיבוש, היותנו עם כובש בארצנו וחוסר היכולת לשים גבול ולהבדיל בין חלקי הארץ שנכבשו במלחמת העצמאות, לבין הכיבוש שאין לו ולא כלום עם ביטחון ותקומה, וכולו חזון משיחי הזוי.

לעץ הכיבוש הזה ענפים רבים, אמנה כמה מהם: המשך הכיבוש אינו מאפשר קביעת גבולות מדיניים ברורים, מתעלם מזכויות "אחרים" ויקים פה מדינת אפרטהייד; דורות של חיילים גדלים עם משימות כעמידה במחסומים, לכידת מבוקשים, פיזור הפגנות והריסת בתים; כלכלת ישראל לא תשתקם ומחירי הדיור והמזון לא יוזלו במדינה שחלק גדול ממשאביה מושקע בסלילת כבישים ובנייה לדיור מוזל בשטחים הכבושים.

ולכן, אם נסמן כל מי שתומך בצורה זו או אחרת בהמשך הכיבוש, מעודד או מעלים עין מפעולות הטרור היהודי, מטייח את תלונות הפלסטינים על פעולות אלימות של המתנחלים — נוכל לבחור בצורה ברורה יותר בעד מי להצביע. הייאוש שמשתלט על חיינו הוא אויב אמיתי ובמקום להיכנע לו חשוב שכולנו נצא להצביע ולהכריע..

יואל מינצר, קיבוץ מרחביה

מתנדבים מעט

בתגובה על "החברות הגדולות בישראל: שכר גבוה למנהלים — ותרומות נמוכות לקהילה" מאת טלי חרותי־סובר (TheMarker, 22.1)

בניגוד לטיעונים המוצגים במאמר, כאילו המגזר העסקי תורם מעט בכסף, אך יותר בשעות התנדבות — ישראל נמצאת במקום נמוך באינדקס ההתנדבות העולמי. בדו"ח על נתינה, התנדבות ועזרה לזולת שלCharities Aid Foundation מנובמבר 2014, ישראל מדורגת במרכיב ההתנדבות במקום 39 הנמוך יחסית, מבין 135 מדינות. בדירוג הכולל ישראל מדורגת במקום 32, בין סוריה המדורגת לפניה, לבין מונגוליה המדורגת אחריה. ממש לא "אור לגויים".

החשיבות הרבה של התנדבות ונתינה היא לצורך שדרוג איכות חיינו כאן. רמת הנתינה הכוללת בישראל על פי ממצאי ועדת פריש היא שליש מהרמה המקבילה בארצות הברית. הבשורה הטובה כאן היא שיש מקום רב לשיפור רמת הנתינה וההתנדבות בישראל. אגב, הכסף הגדול נמצא בידי המגזר העסקי והציבור הרחב, שמהם יכולות לבוא התרומות, ולא בידי הממשלה: על כל שקל הנמצא בידי הממשלה יש לפחות ארבעה שקלים בידי המגזר העסקי והציבור.

אהרון מור, מבשרת ציון

רגישות לרגשות

בתגובה על מאמר המערכת "הפיצו את
 'שארלי הבדו'" ("הארץ", 26.1)

רשת סטימצקי גילתה רגישות לרגשות של מגזר גדול בחברה הישראלית, ואם תרצו — גם זהירות. עיתון "הארץ" אינו צריך להסתפק בתפקיד המוכיח בשער אלא יכול לשמש מופת ולהפיץ את "שארלי הבדו" בעצמו. זה יהיה מבחן בין עסק למטרות רווח לבין עיתון עם שליחות.

יורם א. שמיר, תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ