שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מכתבים למערכת 15.2.2015

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

כנסת של רודנים

זהו מצב חירום לדמוקרטיה בישראל, למדינה ולאזרחיה: מסתמן מצב שבו כמעט מחצית מחברי הכנסת במושב הבא יהיו "נבחרים" של אישיות אחת — ראש המפלגה הרודני שמיין אנשים לפי טעמו ולפי צרכיו. זו תופעה הרסנית למדינה דמוקרטית וקטנה, היא מכרסמת בכל חלקי הטוב הקיימים עדיין. זה התחיל במפלגות החרדיות וש"ס, אחריהן הגיחה "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, בבחירות האחרונות מפלגת "יש עתיד" של יאיר לפיד הרחיבה את המעגל, ועכשיו מפלגת "כולנו" של משה כחלון מאיימת להטביע את הדמוקרטיה, כשבעתיד הלא רחוק רוב חברי הכנסת יהיו "נבחרים" של רודנים קטנים וישראל תהיה מדינה של קליקות.

מה שמוזר ולא מובן בסיפור הזה, שלא רק הציבור הרחב אלא גם אינטלקטואלים שתפקידם לשמור על הדמוקרטיה, להתריע מפני סכנות מסוג זה ולמנוע אותן, לא הפנימו את גודל הסכנה וההידרדרות מתרחשת כדבר מובן מאליו. על הדמוקרטיה להגן על עצמה ולכן יש צורך דחוף לעצור ולחסל את הסחף הזה. תפקיד מרכזי ומכריע במשימה זו שייך לציבור הישראלי. צריך שיהיה ברור: כשאזרח מצביע בעד אחת המפלגות הללו הוא גורם נזק קודם כל לעצמו ואחר כך לציבור כולו.

ברור שאין שיטת הבחירות המקדימות נטולת פגמים, תקלות ודילים שמעיבים על התוצאות, אבל טובים פריימריז מרשימת מועמדים ממונים. לכן, יש לחזק את הסמכויות של ועדת הבחירות, כך שתוכל לאשר רק רשימות מועמדים שנבחרו בצורה דמוקרטית במוסדות המפלגה. ברור שמפלגות שאינן עומדות בתנאי הזה זקוקות לזמן כדי להקים מנגנון מפלגתי ולערוך בחירות. לשם כך יש לדחות את הבחירות לשלושה־שישה חודשים. הגיע הזמן להתעורר.

ד"ר עזרא דבר, נתניה

נאום אובמה בירושלים

שגריר ארצות הברית בישראל שיכנע את יצחק הרצוג להזמין את הנשיא ברק אובמה לכנס מפלגתי בבנייני האומה בירושלים. "נאום אובמה לפני נציגי עם ישראל הוא בעל חשיבות עליונה ויביא להעמקת הקשר בין ארצות הברית לעם בישראל", הסביר השגריר. המועד נקבע ל–3 במארס. רק לאחר מכן התברר, כי השגריר האמריקאי בישראל לא שוחח קודם לכן עם הנשיא ראובן ריבלין, שנודע לו על הביקור הנשיאותי ממסרון שקיבל מאחד השכנים ברחוב שופן, שהתבקשו להישאר בבתיהם ביום מסוים.

כשנודע כי הנשיא אובמה נענה בחיוב להזמנת הרצוג לנאום בירושלים, פתחו חברות כנסת מהליכוד בשביתת רעב ושתו מים רק מבקבוקים המיועדים למיחזור. ח"כ מירי רגב אמרה, כי "לא ייתכן שמספר ימים לפני בחירות יתערב נשיא אמריקאי בפוליטיקה הפנימית בישראל". היא גם הוסיפה (לא לפרסום), "שהשחור יתעסק קודם כל בהתנהגות של אשתו שמגדלת פרחים בגינת הבית הלבן, על קרקע מדינה". כותרת "ישראל היום" קבעה, כי זהו "תקדים מסוכן שלא יעלה על הדעת ביחסי מדינות שהן בעלות ברית אסטרטגית".

הנשיא אובמה הודיע במסיבת עיתונאים, כי הוא נחוש בדעתו לבוא לירושלים וזאת חובתו להזהיר את העם בישראל מפני העסקה המתרקמת בין מפלגות הימין. הוא ציין שהוא מגיע לכל מקום בין אם יזמינו אותו ובין אם לאו.

לאות מחאה החליט ראש הממשלה הישראלי, כי ייעדר מהארץ בתאריך שנקבע לנאום אובמה, "בשל לוח זמנים צפוף ובלתי מתוכנן", ומיד הורה להפסיק את הסיוע הכלכלי לארצות הברית. ממשרד החוץ יצאה אזהרת מסע לישראלים לא להגיע לוושינגטון בחודש הבא.

כרגע המצב נפיץ. מה גם שבגלל העומס בבתי החולים בארץ אושפזו שובתות הרעב במסדרון של אחד מהם.

פרופ' יואל דונחין, ירושלים

בעיטת חסד

בתגובה על "בגידתו של מוצרט" מאת 
נעם בן זאב ("הארץ", 9.2)

מדוע צריך היה נעם בן זאב לכתוב את הכתבה הלא מפרגנת הזאת? מה הניע אותו? רק לפני כמה ימים, ב–27 בינואר, חגגנו את יום הולדתו של מוצרט ולמה הייתי מצפה מהעיתון? לפרסום כתבה הוגנת וראויה על גדול המלחינים בכל הזמנים, מתנת האל, קול האל עלי אדמות. ובמקום זה, תיאור פלסטי של "בעיטה" באחוריו, סיפור שכולנו מכירים זה שנים, סיפור שרק הגדיל את אהבתי אליו.

מוצרט היה גדול על זלצבורג, ואם הם בעטו בו החוצה הרי הם עשו חסד עם המוסיקה לדורותיה. טוב שמוצרט נסע לווינה ועבד שם, טוב שהוא נסע לפראג שאהבה אותו וחיבקה אותו, טוב שהגיע לפריז וטוב שבילה באיטליה והושפע מהאופרות.

נעם בן זאב לא שפך אור על דבר שלא ידענו מסיפור חייו, מ"יומנו של מוצרט" (מאת צבי צרי) או ממאמרים רבים שנכתבו עליו. מוצרט היה גדול על זלצבורג הנידחת, והרי אין נביא בעירו. עד היום הם מתפרנסים ממנו, חיים בצלו ומוכרים בזכותו. אז גם מלעיזים עליו — שיבושם להם. זה שהוא מת בנסיבות שבהן מת זה נוגע ללב.

איך יכלה זלצבורג לבזות כך את האישיות הגדולה ביותר שנולדה בה, ואולי בכלל? ולבסוף, איך בן זאב לא כתב ולו מלה על הקיסר יוזף השני, שלא ממש הבין במוסיקה, אבל התרברב בחצר של מלחינים ומלחינים בעיני עצמם, שהעוינות שלהם למוצרט בערה בשל הקנאה היוקדת שאחזה בהם? ואיך בכלל אפשר לכתוב על מוצרט בלי להזכיר את הרשעות של אנטוניו סליירי? את ההתנכלות הבלתי פוסקת שלו למוצרט, עד רגעיו האחרונים?

אכזבה גדולה.

סלים בריק, כרמיאל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ