למה התפטרתי מוועדת פרס ישראל ומדוע בסוף חזרתי

רם לוי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רם לוי

לפני כחמישה ימים החלטתי להתפטר מוועדת פרס ישראל לקולנוע. חמישה ימים הייתי ציפור דרור, משוחרר מן ההכרח לבחור מבין עשרה מועמדים מצוינים את האחד שיקבל את הפרס, ובמשתמע את תשעת הקולגים האחרים שלי, שלא יזכו וינטרו לי טינה סמויה.

מקארתי המקומי, שנכנס במגפיים מסומרות למקדש המעט הזה של פרס ישראל, לא הותיר לי ברירה אלא להיות אדם חופשי.

מדור הזירה

ואז ביום שישי טרף היועץ המשפטי לממשלה הקלפים והציב אותי לפני דילמה. לנוח תחת תאנתי וטענותי, או לחזור ולשאת את העול שנמלטתי ממנו בעור שיני. מקארתי גזר את הקופון הפוליטי שלו ותקע אותי.

להיות או לא להיות חבר ועדה. יצר המרדנות שלי אמר "לא", לא אחזור בי מהתפטרותי, כי המעורבות הגסה הזאת מאיינת את הפרס, כי חסיון השופטים הופר, כי החלטותינו עלולות להיות מוטות וכי כל בחירה שנעשה תהיה חשודה בזיהום.

מאידך גיסא, המאבק הצליח. מקארתי חזר בו. מוזר. משהו שלא קורה כל יום. בנסיבות כאלה אם אתמיד בסירובי לכהן בוועדה, אשתף פעולה עם בעל המגפיים המסומרות, כאילו הסכמתי עם טיעוניו. מישהו אחר ימלא את מקומי. אסיר את האחריות מעל כתפי וארחץ בניקיון כפי.

החלטתי לכהן בוועדה, החלטה לא הגיונית ובכל זאת. מה שקרה השנה מוכיח, שיש להרחיק מפרס ישראל את הפוליטיקאים, יש להקים גוף ממלכתי עצמאי, שיפעל בסמכותו של נשיא המדינה או של שופט בדימוס. פרס ישראל איננו פרס ראש הממשלה.

רם לוי, יוצר סרטים, פרופ' אמריטוס בחוג לקולנוע, אוניברסיטת תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ