מכתבים למערכת 14.4.2015

הארץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

מכתב מביש מהשר יעלון

השבוע הגיענו מכתב שר הביטחון למשפחות השכולות, מכתב רצוף שגיאות כתיב ותחביר.

המכתב פותח בשגיאת כתיב כבר באות הראשונה: "אם הגיעו של יום הזיכרון, מתכנסת מדינת ישראל אל תוך יגון וכאב...". גם משפט המפתח במכתב אינו נקי משגיאות: "ידנו מושטת לשלום כלפי מדינות ועמי האזור, ומי שיהיה כן בכוונותינו, ידו לא תיוותר תלויה באוויר".

מאוד מבייש, חוסר כבוד לשפה, למשפחות, זלזול בתפקיד הרם.

עדינה כהן, פרדס חנה

המכתב של משרד הביטחון

נקמה פטרנליסטית

בתגובה על "" מאת עודד הון־הוניגווקס ("הארץ", 12.4)

מאמרו של עודד הון־הוניגווקס הדהים אותי, כפי שנדהמתי — אחרי הבחירות — מהקריאה שלא לתרום לשכבות החלשות כ"נקמה" על בחירתן בליכוד. לא ברור מה מקצועו ומהי פעילותו החברתית־התנדבותית של הון־הוניגווקס, מה שברור הוא, שזה מאמר מתנשא ופטרנליסטי.

התנדבות היא פעילות שאדם עושה שלא על מנת לקבל פרס, היא אינה צריכה להיות תלויה בדבר. התירוץ שבגינו החליט להפסיק להתנדב תלוי על בלימה. האם שני המקרים שעליהם הוא מספר, הם שגרמו להחלטתו? מי קבע שהמחנה שהוא נמנה עמו, לטענתו, הוא "ערכי־מוסרי־פוליטי" – ואילו המחנה הימני איננו כזה? האם כל החוכמה ניתנה לו ולבוחרי המחנה שלו?

האם התסכול גדול כל כך, עד שאותו "פעיל חברתי לוחם זכויות אדם" אינו יכול להכיל את האנשים אשר מימשו את זכותם להצביע בבחירות דמוקרטיות לפי ערכיהם ואמונתם? האם אותם אנשים המרגישים נעלים כי תרמו ל"שכבות חלשות" ממוצא מזרחי, מתנקמים בכך שהם מפסיקים לתרום? לדעתי זו פשוט רשעות, צביעות והתנשאות.

זו אכן מדינה דמוקרטית, כפי שנכתב, ואנשים מצביעים לפי ערכיהם, דעותיהם ואמונתם, ומי שאינו רוצה להתנדב או לתרום — שלא יעשה זאת. לא בטוח שמישהו יפסיד מכך מלבדם.

אביבה פאפו, תל אביב

למפלגה יש זכויות

בתגובה על המכתב של אילת לניאדו שיף "" ("הארץ", 8.4)

עם כל הסימפטיה שלי לרעיון של הגבלת משך הכהונה של ראש ממשלה, במשטר פרלמנטרי הנהוג בישראל — שבו הציבור בוחר במפלגה, ולא ישירות באדם שיעמוד בראשות הממשלה, ולתפקיד כינון ממשלה שיעמוד בראשה מתמנה על ידי נשיא המדינה ראש אחת המפלגות שזכתה לייצוג בכנסת — הגבלת משך כהונתו תשלול ממפלגות (שהן גופים וולונטריים) את הזכות להעמיד בראשן את מי שהן חפצות. נראה לי שאין זה ראוי במשטר דמוקרטי, ואכן, עד כמה שידוע לי, שום מדינה דמוקרטית אינה מגבילה את משך הכהונה של ראש ממשלתה שאינו נבחר ישירות על ידי הציבור.

דוד גילת, תל אביב

פגיעה במנוחת החולים

בתגובה על "" מאת יואל דונחין ("הארץ", 12.4)

פרופ' יואל דונחין, העוסק בין היתר בחינוך רפואי, נתלה באילנות גבוהים להצדקת השימוש במשפחות מאושפזים כדי לתת להם תמיכה גשמית ונפשית. אכן, נעים לחולה כשיקיריו פוקדים את מיטתו וסועדים אותו. אבל מה עושים מנהלי המחלקות והצוותים שלהם כדי שקרובי משפחה אלה לא יטרידו את מנוחתם של מאושפזים אחרים ולא יפגעו ברווחתם המינימלית, המסייעת אף היא להחלמה?

באחרונה נותחתי ניתוח חירום בבית חולים ציבורי ידוע, ובעודי "תקועה" נים־לא־נים במיטה, בחדר גדוש חולים, עמד ממש מעל לראשי בנה של שכנתי לחדר, ובגסות ובקולי קולות חירף וגידף בסמארטפון שלו באוזני מישהו את "המניאקים מהמוסך", שלטעמו לא טיפלו כראוי במשאית שלו.

השעה היתה עשר וחצי בלילה, והאחות שביקשתי ממנה להשתיקו ענתה לי: "זה לא בית מלון, זה בית חולים ציבורי; את רוצה שקט — לכי לבית חולים פרטי". הבריון המשיך בגידופיו, ואני נאלמתי דום ובלבי, באין קול, גידפתי את בית החולים.

עלי לציין, שאין זה מקרה נדיר; זו כיום הנורמה בבתי החולים הציבוריים. מחלקה או בית חולים יכולים להיות גמישים בעניין שעות הביקור, ועם זאת לא לעצום עין לנוכח העובדה, שמטופליהם הם אלה שאינם יכולים לעצום עין בעודם דואבים וכואבים.

עפרה פרי, חיפה

גם גברים יודעים לנהוג

בתגובה על "" מאת טלי חרותי־סובר (TheMarker, 13.3)

בקריאת הכתבה על נהגת האוטובוס המוסלמית סוהילה פדילה נזכרתי ביום הראשון של בני הבכור בכיתה א', לפני 20 שנה. במשך שלוש שנים הסיעה אותו לגן הנהגת האגדית של מועצת גן רווה, שובה בקר. בחזרתו מבית הספר באוטובוס של "הגדולים", ללא הנהגת שובה, הוא אמר: "אמא, את יודעת שגם גברים יודעים לנהוג באוטובוס?"

מי ייתן ונהגי אוטובוסים יהיו גברים, נשים, מכל הדתות והעדות, בלי צורך בכתבות בעיתונות, רק שיסיעו את הנוסעים בשלום.

אמנדה קפלן, בית חנן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ