בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 7.1.2016

תגובות

גל הטרור בכבישים

השרים גלעד ארדן ונפתלי בנט דורשים מהציבור להמשיך בשגרת חייו למרות "גל הטרור" ולמרות העובדה שמחבל חמוש מסתובב באזור לא ידוע. לטענתם, יש לחשוש יותר מתאונות דרכים מאשר מפגיעה בגל הטרור. גם מפכ"ל המשטרה דורש מהציבור להפגין חוסן לאומי.

אכן, דברים כדורבנות, אך בכל זאת מתעוררות כמה תמיהות: האם כאשר ראש הממשלה ממהר לנאום במקום פיגוע מצביע הדבר על "חוסן לאומי"? מתי בפעם האחרונה מיהרו ראש הממשלה או אחד משריו לסייר במקום שבו אירעה תאונת דרכים חמורה, כגון זו שבה נהרגו שלוש נערות בצומת מסוכן אך לפני שבועות מספר, או מקרים שבהם נהרגו משפחות שלמות? מתי ביקרו שרי הממשלה משפחה כלשהי ששכלה את מי מבניה במלחמה המתנהלת בכבישים? מתי קיימה הממשלה דיון חירום במטרה להילחם בתאונות הדרכים, שלדברי השרים בנט וארדן צריכות להדאיג את הציבור יותר מאשר גל הטרור? מתי הועברו תקציבי ענק וניתנה קדימות למלחמה בתאונות הדרכים?

נוח לממשלה לדמות את גל הטרור לתאונות הדרכים, כאילו החיים בצל הטרור הם חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי המודרני, וממש כמו גלי הים אין לאדם יכולת לשלוט בגל ולהשפיע על עוצמתו. אבל כל מי שעיניו בראשו מבין, שיש הבדל תהומי בין טרור לתאונות דרכים ושהביטחון היחיד שהממשלה נותנת לציבור הוא בכך שאין לה כל מושג איך לסיים את "גל הטרור" הנוכחי.

יעל ברנע גבעוני, בנימינה

הליברליות עוצרת כאן

בתגובה על "כתב ההגנה הבעייתי של דורית רביניאן" מאת רוני בר ("הארץ", 4.1)

דברי הביקורת של רוני בר על דורית רביניאן החישו אותי אל המחשב, כי לכתוב ביקורת — אין קל מזה, אך לחוות משהו על בשרך, בנפשך ובהווייתך — זה כבר משהו אחר, ולכן אמרו אבותינו: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

אם כך, הנה סיפור חיים קצר. קרובי משפחה שלי שחיו בניו יורק הקימו, הדריכו וניהלו מועדון ליברלי, פתוח לבני כל הגזעים, הצבעים והדתות, כיאה וכנאה ליהודים שנפגעו מהאנטישמיות שהרימה ראש באירופה בתחילת המאה הקודמת, הגיעו לארצות הברית כפליטים ומצאו בה מחסה. אחרי שנים לא מעטות היתה להם עדנה בגין פעילותם הליברלית באזור שבו חיו, שהיה מאוכלס במהגרים בני עמים שונים ודתות שונות, וקירוב הלבבות שחוו היה להם כפיצוי משובב נפש על התחושות הקשות שחשו באירופה, שנים רבות קודם לכן.

עד ש... עד שהבת שלהם הביאה הביתה חתן מיועד — אפרו־אמריקאי, והבן הביא כלה מיועדת — קתולית. עולמם חרב עליהם, והם הפסיקו את פעילותם במועדון הליברלי המשגשג, בהבינם את התוצאות העלולות לנבוע ממנה. ודי לחכימא ברמיזא.

מאיר מוהר, הרצליה

ערוץ ציבורי להידברות

בתגובה על "ערוץ 20 בדרך לעידן פלוס: עשוי להחליף את ערוץ 33" מאת נתי טוקר (TheMarker, 4.1)

מעשה חלם אם לא חוסר אחריות לאומית עומד להתרחש, אם תיושם הצעת משרדי האוצר והתקשורת לבטל את שידורי הטלוויזיה הישראלית בערבית בערוץ 33, ובמקומם להעלות את ערוץ 20 המסחרי על גבי הפלטפורמה החינמית של עידן פלוס. אם תיושם האיוולת הזאת, יהיה פירושה מתן גט כריתות סופי של מדינת ישראל לאזרחיה הערבים, לתושבי מזרח ירושלים והשטחים, הצופים בשידור הישראלי היחיד בערבית, והפקרתם לחסדיהם ולהשפעתם של הערוצים הערביים במרחב.

ערוץ 33, למרות משאביו הדלים בכוח אדם ובתקציבים, ממשיך להיות הקשר החי והבלעדי של אזרחי ישראל הערבים עם המתרחש במדינה. האם העלמת השידור בערבית תצטרף למחדל המתמשך בטיפול בחברה הערבית? האם נבחר ערוץ 33 כדי להוכיח את נחישות הממשלה לחסל את מה שהוגדר "מדינה בתוך מדינה"? האם הפתרון ה"נאור" הוא העדפת ערוץ מסחרי ובעל נטייה פוליטית מובהקת, במקום ערוץ ציבורי להידברות?

ההחלטה מונחת לפתחו של ראש הממשלה ושר התקשורת ואיננה בידי פקידים; האחריות מוטלת עליו.

שלמה גנור, לשעבר מנהל הטלוויזיה הישראלית בערבית (ערוץ 33), ירושלים

בדרך חזרה לגלות

בתגובה על "לא מפחד מדרך ארוכה" מאת יורם יובל ("הארץ", 4.1)

אני מורה בגמלאות להיסטוריה בחטיבת הביניים בקיבוץ צרעה, ויש לי סיבות טובות לפחד מ"דרך ארוכה" ומעמי, שלפי פרופ' יורם יובל אין לו תחליף. הסיבה פשוטה: שום מדינה יהודית עצמאית לא התקיימה במשך זמן ארוך, ורבי עקיבא הנערץ (שתמך במרד בר כוכבא) "שלח" אותנו לגלות של כאלפיים שנה, ודווקא בה שיגשגנו לא רע. מסתבר שאנו מתקיימים טוב יותר בקהילות מבודדות (יותר או פחות), ועדיין מקימים מתוכנו הרבה מדענים, סופרים, משוררים, פוליטיקאים ואף צדיקים (ר' נחמן, למשל).

נראה לי שאנחנו שוב בדרך לשם, ולו מן הסיבה שה"מאמינים" של היום הם נחושים יותר ומולידים יותר צאצאים וגם משום שרבים פשוט עוברים מכאן מערבה, מי לתמיד ומי עד יעבור זעם.

אורי זהבי, צרעה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו