בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בנט, תוציא את אנטיגונה ממערכת החינוך - זה פוגע בחיילים

17תגובות

אנטיגונה ורצפה בת־איה

נוכח התגברות האלימות וההסתה הגזענית בחברה הישראלית, אני מציעה לשר החינוך להוציא מתוכנית הלימודים (בנוסף ל"גדר חיה") עוד שתי יצירות: את הסיפור התנ"כי על רצפה בת־איה (שמואל ב', כ"א) ואת הטרגדיה הקלאסית "אנטיגונה" מאת סופוקלס.

בשתי היצירות האלו נאבקות נשים, אֵם ואחות שכולות, בשליטים שאסרו עליהן להביא לקבורה את גופות יקיריהן. כאשר תילמדנה שתי היצירות הללו בבתי הספר יתוודעו התלמידים למאבק אמיץ בעוול ובכוחנות, יזדהו עם סבל הזולת ויפנימו בלבם אמפתיה ורגשות הומניים בטרם גיוסם לצבא.

היו שנים שבהן חויבו חיילי צה"ל לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל. כיום הם נאלצים למלא פקודות המתאימות למגמה הפוליטית של ממשלת ישראל, ומנוגדות לרוח האדם ולמוסר האנושי. בישראל כיום אין מקום לקונפליקט מוסרי שיתעורר בלב בנינו בין חובתם הצבאית למלא "פקודות בלתי חוקיות בעליל" לבין מצפונם.

כדי שתלמידי ישראל לא יזכו לקבל חינוך הומני בבתי הספר כצידה לדרך חייהם במדינת ישראל העכשווית — מן הראוי ששר החינוך יזדרז ויוציא מתוכנית הלימודים את היצירות המספרות על גדולת נפשן ומסירותן של רצפה בת־איה ואנטיגונה, ובא לציון גואל.

זאבה (אחימאיר) זבידוב, ירושלים

תשובה מן הצד השמאלי

בתגובה על "סוף־סוף קצת ריאליזם" מאת שלמה אבינרי ("הארץ", 19.2)

הכותב תוקף את "השמאל הקיצוני" כהאי לישנא: "פחות מובנת ההתנגדות לתוכניות של הרצוג מן הצד השמאלי… הרי רק אתמול האשים השמאל הקיצוני את מפלגת העבודה שהיא ליכוד ב'".

להלן תשובתי כ"שמאלן קיצוני" מאז תום מלחמת יוני 67' (עד אז הייתי ב"קונסנזוס"): במה שונה תוכניתו של יצחק הרצוג מזאת של בנימין נתניהו הרוצה להקיף את "הווילה בג׳ונגל" בגדרות וחומות סביב לה ולסגור את ישראל בגטו, מול הגטאות שבהם סגרה את הפלסטינים בשטחים הכבושים? אנחנו לא בלענו את שקרי ה"הסברה" על "אין פרטנר, זה לא הזמן, המצב מורכב" ושאר בִרבורים שאינם אלא מסווה לשמירה על הסטטוס־קוו ומטרתם להטיל את אשמת הסרבנות על הצד המדוכא.

שום צעד חד צדדי לא יכול להביא אלא לרגיעה זמנית בין ה"אינתיפאדות" הבלתי נמנעות כל עוד הכיבוש קיים ואין לפלסטינים אופק מדיני. תזכורת מצערת לכך קיבלנו מה"התנתקות"׳ החד צדדית של אריאל שרון מרצועת עזה, תוך התעלמות מכוונת מהפנייה של הנהגת הרשות הפלסטינית להגיע להסכם על הפינוי. התוצאה, שוב, שקר ה"הסברה": "יצאנו מעזה וקיבלנו בתמורה קסאמים ומנהרות".

לא התנתקות היתה זו, אלא החלפת השליטה הישירה, על עלותה הגבוהה בדמים ובדם, בשליטה בלתי ישירה. הצעד החד צדדי הוביל לעליית חמאס וארגונים איסלאמיים קיצוניים עוד יותר.

רק משא ומתן בתום לב להשגת שלום, וללא צעדים חד צדדיים וקביעת עובדות בשטח מצד ישראל, על פי העקרונות הידועים מזמן ושההנהגה הפלסטינית הסכימה להם, למשל יוזמת השלום הערבית־איסלאמית, יוכל להביא לרגיעה ולהפסקת מעגל האיבה בין הצדדים.

יהושע רוזין, רחובות

קריצה חסרת אחריות

בתגובה על "אליל הצדק" מאת בני ציפר ("הארץ", 19.2)

בני ציפר מתגולל עכשיו על בתי המשפט ואומר עליהם: "בתי המשפט בארץ הם מהמוסדות... הבלתי אנושיים ביותר". וכל כך למה? מאחר שבכל פעם שהוא נזקק להם "לא חשתי אלא שרומיתי", ממש כך.

גילוי נאות: בכל פעם שאני נזקקתי לבית המשפט, חשתי שהוא עשה מאמץ ניכר לשפוט דין צדק.

ציפר ממשיך בשלו, ומפליג באזכור פרשת אהוד אולמרט, שבה "הכל משוכנעים שנעשה משפט צדק". כלומר, הכל משוכנעים, אבל הוא אינו משוכנע בכך. וכל זאת, אף על פי שבית המשפט גילה חמלה רבה כלפי אולמרט, שהורשע בעבירות חמורות, והקטין את עונשו משש שנות מאסר לשנה ומחצה.

ציפר כותב גם שבתי המשפט עושים "משפטי ראווה של אנשים חשובים" וקורצים "קריצונת קטנטונת של השופטים אל העם" — כלומר, נענים לציפיות הקהל, ולא לדרישות החוק.

בית המשפט בארץ, להבדיל ממוסדות מדינה אחרים, הוא עדיין בחזקת אור זוהר במרחב הציבורי שאנו חיים בו, והשמצה כזאת מצד עיתונאי היא גם הזויה וגם חסרת אחריות. כנראה שבני ציפר הוא הקורץ ל"קהל", לא בית המשפט.

אליעזר קינרייך, כפר סבא

סיבה מספקת

בתגובה על "חנינה" מאת ארי שביט
 ("הארץ", 18.2)

קראתי את המאמר, ואני תוהה: האם יש סיבה מספקת שבגללה צריך צמד־חמד שכזה, נשיא וראש ממשלה לשעבר, לשבת בבית הסוהר? כי עולה מהדברים שאולי באמת לא מגיע לראשי מדינה לשעבר להיות כמו כולם ולשבת בכלא על עבירות כגון אונס או מעורבות באין־ספור פרשות שחיתות.

ארי שביט כתב שלבו נשבר, ואז הבנתי שבעצם אני תוהה: מה קרה לנו?

איתמר מנוסביץ, זכרון יעקב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו