בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 20.4.2016

תגובות

לא הורגים את הנכנעים

בספרו של קונראד לורנץ "טבעת המלך שלמה" מתוארת התקוטטות בין תרנגול הודו (כבד וגדול) לבין טווס (קל וקטן). תרנגול ההודו נלחם לפי "הכללים של בני מינו", שפירושם "מכה והמתנה לתגובה" וחוזר חלילה, ומשמעותם שבזמן כניעה לא הורגים, ואילו הטווס נלחם ללא כל כללים, לא מגיב על סימני כניעה ומנקר ללא הפסקה עד מותו של תרנגול ההודו.

ולסיום, דבריו של לורנץ משנת 1935, המצוטטים בספרו: "יבוא יום שבו יעמדו זה מול זה שני מחנות לוחמים, אשר כל אחד מהם יוכל למחות את האחר כליל מעל פני האדמה. עלול לבוא יום שבו תהא כל האנושות חצויה לשני מחנות כאלה. האם נתנהג כיונים או כזאבים? יונים, כמו טווסים, נלחמים עד מוות בלי כללים. וזאבים הם כמו האנושות המערבית, לא הורגים את הנכנעים" (תרגום: חיים בן־עמרם).

לתשומת לב העולם המערבי (תרנגולי הודו) מול העולם המוסלמי (טווסים).

מנחם בר־צבי, קרית ביאליק

קריאה חשובה

בתגובה על המכתב של חיים אבני, "מאלטלנה עד חברון" ("הארץ", 18.4)

חיים אבני קורא להעמיד לדין "גם את אלה שירו על 'אלטלנה' ועל היהודים שבה..." אכן, קריאה חשובה מאין כמוה ואני פונה לכותב שיואיל להגיש תלונה במשטרה, וככה לוודא שייעשה צדק וקולו לא יהיה כקול קורא במדבר.

אמציה וולוך, חיפה

היסטוריה כתעמולה

בתגובה על "תור הזהב" מאת אורי אבנרי ("הארץ", 15.4)

בניסיון להאשים את עולי ארצות ערב באי השתתפות במה שהוא קורא "תנועת השלום", קובע אורי אבנרי: "'תור הזהב' היה תקופה של שותפות מוסלמית־יהודית בספרד תחת הכיבוש הערבי"... ו"בעולם הערבי לא היו כמעט פוגרומים, לא אינקוויזיציה, ובוודאי לא שואה".

הכינוי "תור הזהב" אינו מכוון לתקופה של "שותפות יהודית־ערבית" אלא ל"תור זהב" של יצירה יהודית. דוגמאות מספר: לאחר מותו של שמואל הנגיד רצחו מוסלמים את כל ארבעת־אלפי יהודי גרנדה. בקורדובה, השתלטה כת אל־מואחדין המוסלמית, ואנשיה רצחו את כל יהודי העיר. הרמב"ם הצליח להימלט מהעיר ולהינצל ממוות, ולעולם לא שב עוד לעיר הולדתו. הפוגרום במקנס: ב–17 באפריל 1912, התנפל המון ערבי זועם על היהודים במקנס וערך בהם טבח. כ–150 יהודים נרצחו ורבים נפצעו. מספר הנספים בטבח במקנס היה גדול פי שלושה ממספר הנספים בקישינב, שם נרצחו 49 יהודים, אבל למקנס לא היה משורר שיכניס את הפוגרום לתודעת הציבור.

ואם נחזור קצת קודם בהיסטוריה. מוחמד הכריז "לא תהיינה שתי דתות בארץ הערבים" וחיסל את הישוב היהודי בערב. "שואת יהודי ערב" משמשת עד היום כמודל מוסרי, כאשר אמנת חמאס קובעת: "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאיסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה". כיום, בכל השטחים הכבושים על ידי הערבים, יהודים (וגם נוצרים) אינם יכולים לחיות, ולא בגלל "הכיבוש" היהודי.

הצגת ההיסטוריה של אבנרי, אם כן, אינה היסטוריה אלא תעמולה, כשם שהטלת האשם על יהודי ערב שהם המתנגדים ל"תנועת השלום" אינה נכונה.

נעמן כהן, תל אביב

מורשת זאבי

בתגובה על המכתב של עו"ד יוסי שדה, "מורשת דוד המלך" ("הארץ", 19.4)

מצא לו לנכון עו"ד יוסי שדה ללגלג על יו"ר מרצ זהבה גלאון וחברות סיעתה המתכוונות לפעול לביטולו של החוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, וזאת בדרך של איסוף פסוקים מהתנ"ך, המתארים את עלילותיו הפרועות של דוד המלך, שהיה פרחח לא קטן בנעוריו ואדם נעדר כל יושרה ומוסר בבגרותו.

מדוע, שואל עו"ד שדה, לא יימחקו במהרה שמות הרחובות והמלונות המתקראים על שמו של דוד המלך לפני שאילנה דיין תשים את ידה על המת העתיק. הו, הציניות המפוארת.

הצעתי לעו"ד שדה ולשאר הקוראים לקרוא באותו גיליון את מאמרו של נחמיה שטרסלר ("די, די, די גנדי, די"). כל מלה נוספת מיותרת.

אתי קורן, נתניה

הסדר טכני מוניציפלי

בתגובה על "מסע ברקת" מאת רביב דרוקר ("הארץ", 18.4)

בניגוד לדברים שפורסמו על ידי רביב דרוקר, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת לא הודיע מעולם שהוא מתמודד, וודאי שאינו מצוי "בהסתערות על ראשות הליכוד", ועל כן לא חלים עליו חוקי מימון הבחירות, בניגוד לאראל מרגלית, שהודיע על התמודדות לראשות מפלגתו.

כמו כן, ברקת לא הציע להעביר לרשות הפלסטינית שטחים ירושלמיים שמעבר לגדר הביטחון. ברקת הציע וסבור גם היום, שיש לפעול בשיתוף פעולה עם המינהל האזרחי ביו"ש כדי לתת שירותים מוניציפליים לשכונות הנמצאות מעבר לגדר. ההבדל הוא בין הסדר מדיני לבין הסדר טכני מוניציפלי למתן שירותים.

דווקא מי שחרד לרקמת החיים של תושבי ירושלים הערבים בלי לפגוע בריבונות ישראל, צריך לתמוך ביוזמת ברקת.

אביתר אלעד, דובר עיריית ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו