בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 9.5.2016

81תגובות

חץ שנורה לא ישוב

בתגובה על "סגן הרמטכ"ל: מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים שקרו בגרמניה" מאת 
גילי כהן ("הארץ", 5.5)

הפתגם בטורקית האומר "חץ שנורה לא ישוב" מתאר נכוחה את הדברים שסגן הרמטכ"ל בחר לומר בערב יום השואה ("מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 80–70 שנה"). לא יועילו הסברים והבהרות — הדברים נאמרו, ולפיכך יצאו משליטתו, וכל השומע יפרשם בדרך המתאימה לו. וכך, במקום שהמסר החשוב של הנאום ייכנס ללב או יעורר, למצער, שיח אמיתי, נסב הדיון על המקום והמועד שבהם בחר לומר את דבריו. על זה כבר אמרו חז"ל: "חכמים היזהרו בדבריכם".

קרן לוי, חוקוק

אני נולדתי "שם", בגטו טרנוב בפולין ב–1942. בעת שירותי הצבאי שמרתי עם חברי לגרעין על גבולה הצפוני של המדינה בהיאחזות הנח"ל נוטרה. השמירה על הגבולות הפיסיים של המדינה חשובה היום כפי שהיתה אז. אבל שמירה על המדינה היא לא רק שמירה על גבולות פיסיים, חשוב לא פחות לשמור על אופיה הדמוקרטי והאנושי של המדינה.

אני מצדיעה לאלוף יאיר גולן על דבריו האמיצים. הוא צפה מן הסתם את ההתקפה העזה של השר נפתלי בנט וחבר תומכיו. שמחתי לגלות, שגם האלוף גולן מודאג מתהליך ההתקרנפות שעובר על חלקים בחברה שלנו. אני מברכת את האלוף גולן בברכה היהודית המסורתית "יישר כוח".

לאה קרניאלי, חולון

אני ניצולת שואה, ילידת בלגרד 1940, ושנות ילדותי עברו בגטו ובבית חולים בבודפסט בזהות בדויה. חיי התחילו למעשה בשנת 1948, עם עלייתי ארצה. כאן בנינו, אני ומשפחתי, את חיינו במצוקה ובקושי, בלי עזרת הממסד, למרות שממשלת ישראל התחייבה בהסכם השילומים לשקם אותנו. שירתתי בחיל השריון, למדתי את מקצוע העבודה הסוציאלית, אני ובן זוגי היינו בין תושבי ערד הראשונים, ילדי שירתו בצבא, ומעולם — עד לשנים האחרונות — לא הרגשתי ניכור וחוסר השתייכות למדינה שבה הובטחו לי חיי חופש כיהודייה.

בשנים האחרונות, לעת זיקנתי, אני נתקלת באוטובוס, במכולת ובקניון בשנאה מצד אנשים בגלל דעותי, שנאה המתבטאת לפעמים בתגובות מתלהמות כגון "תלכי לעזה, לחמאס". לכך יש להוסיף את השימוש של פוליטיקאים בהתססה ובשנאה למטרות פוליטיות. באווירה הזאת אני מרגישה שוב נרדפת.

אנחנו לא קורבן. עם שכובש עם אחר, עם שיש לו צבא חזק, אינו רשאי להשתמש בשואה כדי להצדיק את מעשיו. אני מרגישה מדי יום את הרוחות הרעות המנשבות במדינה. אני מרגישה זרה לא רצויה, ועלי להגיד בעצב — גם מפחדת.

צדק האלוף יאיר גולן בדבריו. כאחראי לילדי כולנו היה מחויב להגיד את דבריו. שנאת הזר, הכיבוש, אי קבלת האחר בגלל דעותיו — אלה יסודות התנועה הפשיסטית. יש צורך לעצור זאת בהקדם, שאם לא כן, לא יעזור למנהיגים השימוש בשואה כדי להשתיק את הביקורת בעולם החופשי, שבצדק מגנה תופעות אלו.

מרים הנדלמן, בת ים

אחד מתכסיסי הנאצים

בתגובה על "אבי, יואל ברנד" מאת
 דניאל ברנד ("הארץ", 6.5)

במאמר הסוקר את פעולות הוריו מזכיר דניאל ברנד את שליחות אביו לקושטא במאי 1944, שליחות שהיתה אמורה להציג את ההצעה של אייכמן "יהודים בתמורה למשאיות".

מדברי הכותב משתמע כביכול, כי העדר סיוע של נציגי הסוכנות בקושטא ליואל ברנד ושותפו תרם חלקית לכישלון של ניסיון ההצלה. כאן המקום להזכיר, כי אין שמץ של עדות לכך כי להצעת אייכמן היה סיכוי כלשהו להתקבל על ידי בעלות הברית, במיוחד לא ערב הפלישה לנורמנדי.

סביר יותר להניח, כי ההצעה היתה אחד מתכסיסי הגרמנים המכוונים להתעות את הנהגת היישוב היהודי בבודפסט כדי להקל על תהליך הגירוש (וההשמדה). תהליך זה, יש לזכור, נערך כמרוץ נגד השעון, בשעה שהצבא האדום כבר היה מעבר להרי הקרפטים.

פרופ' משה דריאל, עומר

כל מבקר בסגנונו

בתגובה על "מקורביו של נתניהו מאשימים את המבקר ברדיפה פוליטית" מאת ברק רביד ("הארץ", 6.5)

יוסף שפירא נבחר לתפקיד מבקר המדינה לפני ארבע שנים. שפירא נבחר לאחר שחברי כנסת מהליכוד, קדימה וש"ס הציגו את מועמדותו. ראש הממשלה אז היה בנימין נתניהו. גם אם ההצבעה על בחירת מבקר המדינה היא חשאית, הרי סביר להניח שאלה שהציגו את מועמדותו חשבו שהוא מתאים לשיטתם ולצורת התנהלותם. יגיע אחר, חשבו, במקום מיכה לינדנשטראוס, שלא ליקקנו דבש ממנו.

ועכשיו, קורה מה שהיה צפוי לקרות. הפלא ופלא, מבקר המדינה הנוכחי, כקודמו, כל אחד בסגנונו, אינו מרגיש כל חוב לאלה שהציגו אותו כמועמדם. הוא פועל מתוך יושרה אישית וציבורית ומאמין שטובת המדינה לפניו. נתניהו וחבריו כועסים. איך הוא מעז? ברור, וכי למה ציפו? גם אם לא אמרו זאת, חשבו שמבקר זה יהיה רגיש פחות להתנהלותם השערורייתית והחובבנית. הוא איכזב אותם. עכשיו בוודאי יעשו הכל כדי להחליפו.

רמי ויטנברג, חיפה

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו