בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 9.6.2016

תגובות

האשמה מאוזנת

ב­­­תגובה על "להתעורר, להתקומם, להציל את ישראל" מאת ארי שביט ("הארץ", 27.5)

ארי שביט פונה לקוראיו בקריאה נרגשת להתעורר, לא להתייאש, לא להרים ידיים, לחזור לרוח הישראלית, לא לוותר, ועוד ועוד פראזות ריקות. בחלק ניכר של המאמר מציין שביט, שהקיפאון המדיני, השיתוק וההשחתה המוסרית בעקבות תהליך ההתנחלות הנמשך מסכנים את עתיד המפעל הציוני. בהמשך, בשם האחדות הקדושה (המזויפת), שביט גוזר גזירה שווה בין תרומת הימין למצב הזה, "הוא לא תמיד מבין שהמשך השליטה על עם אחר הוא מעשה אנטי לאומי, אשר מסכן את מדינת הלאום היהודית", לבין השמאל, ש"לא תמיד הבין שבמזרח התיכון, אלים וקנאי, לא יהיה שלום סקנדינבי" — המצאה של שביט, שנועדה לחלק באופן מאוזן את האשמה במצב.

רוב העם איננו טיפש, מוסיף שביט, רוב העם רוצה דמוקרטיה נאורה, הרוב הישראלי יאמר "לא" לקיצוניות, לשנאה ולטירוף. האומנם? רוב העם הצביע ומצביע למפלגות ימין המובלות על ידי המתנחלים, שלטענתם השטחים הובטחו להם מאלוהים. רוב העם בוחר שוב ושוב הנהגה המסיתה נגד ערבים ו"אסמול".

שביט מתמוגג מהיכולת המופלאה של העם לבנות כאן מדינה לתפארת, ולטענתו רק באחרונה נטשנו את דרכנו המקורית. האם אינו יודע, שמתוך 68 שנות המדינה, 49 שנים נמשך כבר הכיבוש הממאיר שכה היטיב לתאר? נראה שלא המלים הנשגבות ששביט מנסה לגייס לפתרון המצב יביאו לשינוי המיוחל, אלא רק לחצים בינלאומיים ו(לא עלינו) עוד מלחמות ועוד קורבנות, שהאפסנאי הבריון לא ימנע אותם כנראה.

דורית ועפר דפני, חיפה

התלונות שלא הוגשו

בתגובה על "ומה יודע משה ארנס?" מאת
 עוזי בנזימן ("הארץ", 7.6)

אל המספר העצום של תלונות שהגישו למשטרה פלסטינים שנפלו קורבן לפשעי שנאה ושלא הניבו כתב אישום יש להוסיף לפחות כמספר הזה תלונות שלא הוגשו למשטרה, בגלל פחד מפני מעשי נקמה מצד מתנחלים ו/או מפני התנכלות, יחס מזלזל והתעלמות מצד נציגי השלטון. הנתונים שמביא עוזי בנזימן במאמרו הם חלקיים מאוד, המציאות גרועה בהרבה.

יורם להמן, ירושלים

מתן במה ולגיטימציה

בתגובה על "השמאל מוכן לוותר על השלום" מאת נתן אשל ("הארץ", 3.6)

כמי שקורא באדיקות (אתאיסטית) רבה את העיתון יותר מ–50 שנה, ומצטער מדי שבוע על כך ש"הארץ" נותן במה לאנשים שנויים במחלוקת, נראה לי שהסאה הוגדשה כאשר ניתנה הבמה לנתן אשל, שבהערת שוליים נכתב, שהוא "חבר קרוב של משפחת נתניהו". ואולם משום מה לא נכתב בהערה, שמדובר גם במי שכנראה שוּלח לדרכו משולחן הממשלה לאחר שכנראה נהג להציץ אל מתחת לחצאיות של נשים.

"הארץ" אינו אמור לתת במה (ובכך גם לגיטימציה חברתית) לאדם שמיוחסת לו פגיעה מינית בנשים, וליצור בכך אווירה של סלחנות כלפי פגיעות מיניות ועולם בטוח פחות לקוראות העיתון. כל זאת מעבר לכך שהמאמר גדוש בדברי השמצה והסתה דמגוגיים, חסרי כל שחר, נגד "השמאל".

דידי רוטשילד, קרית אונו

חוק מיותר ומזיק

הצעת החוק שהגיש ח"כ אמיר אוחנה מבקשת לאשר לחברת "אובר" לפעול בארץ. פירוש הדבר, שכל נהג בעל רכב פרטי שיעמוד בקריטריונים יוכל להסיע נוסעים תמורת תשלום. כלומר, בנוסף ל–22 אלף המוניות הקיימות רק למטרה אחת — להסיע נוסעים — יוכלו, אם יתקבל החוק, עוד מאות אלפי נהגים פרטיים להסיע נוסעים בתשלום.

לא נדבר על המכה הקשה, אם יתקבל החוק, הצפויה ל–22 אלף המשפחות של נהגי המוניות, שכל פרנסתם על הסעת נוסעים בתשלום. צריך לדבר על כך שיש בארץ כיום יותר מ–4 מיליון נהגים, ורמת הנהיגה שלהם אינה שווה. אי אפשר לקחת היום מספר עצום של נהגים ולהכשיר אותם להסעת נוסעים בתשלום. שלא לדבר על כך שיהיה בלתי אפשרי לפקח יום יום ושעה שעה על הפעילות של המוני הנהגים העשויים להצטרף ל"אובר".

יש בארץ די תאונות דרכים, והפיכת מאות אלפי נהגים פרטיים ל"נהגי מוניות" עלולה להחמיר את המצב ולסכן את חיי הנוסעים.

יחיאל אמיתי, ירושלים

פתרון לבעיית המתמחים

בתגובה על "מחאת המתמחים מתחדשת: דורשים לקצר תורנויות" מאת רוני לינדר־גנץ (TheMarker, 24.5)

יש לקצר את משמרות המתמחים, הנמשכות 26 שעות ומסכנות את שלום המתמחים ואת שלום החולים המטופלים, למשמרות בנות 13 שעות. זה ייעשה על ידי העסקת מאות בוגרי הסטאז', המובטלים בביתם לאחר שהשקיעו שבע שנות לימוד וסטאז', ואם לא נעסיקם ילכו לרעות בשדות זרים, כל זאת לאחר שהושקעו בהם סכומי עתק. ובנוגע לבעיית התקנים: יש פשוט להכפיל את מספר תקני המתמחים, והמימון יבוא מ–96 מיליארדי הדולרים שרובצים במרתפי בנק ישראל.

שמעון גרובר, הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו