בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 20.6.2016

תגובות

דוגמה שמפריעה לטענה

בתגובה על "פשיזם? נרקיסיזם!" מאת
 גדי טאוב ("הארץ", 10.6)

במאמרו נדרש גדי טאוב ל"השוואה הנפוצה והולכת אצלנו בין ישראל של 2016 לבין גרמניה של שנות השלושים" ומבקר אותה קשות. אלא שלא ההשוואה עצמה מעניינת את טאוב, כי אם מי שעומד מאחוריה ("השאלה היותר רלוונטית היא, לפיכך, לא מה דומה בין ישראל של זמננו לגרמניה של שנות השלושים, אלא מה מביא אנשים, חלקם רציניים, לאחוז בלהט כזה בהשוואה מופרכת כל כך"). טאוב אינו נוקב בשמות, אבל מתיאורו את אותם מבקרים ("חוגים אלה של האינטליגנציה", "אליטה חדשה הבונה את זהותה על ניכור", "מי שמבקשים להתבדל מישראל") עולה תמונה ברורה: המעזים לבצע את ההשוואה המופרכת משתייכים לאותו מעגל קטן ושולי של אינטלקטואלים פוסט־ציונים, שונאי ישראל ושונאי עצמם; בקיצור, השמאל הקיצוני.

אלא שמי שהצית מחדש את הסיבוב הנוכחי של הדיון סביב ההשוואה שכה מפריעה לטאוב הוא סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן. טאוב אינו מזכיר אותו במפורש או במרומז — עובדה תמוהה, אך לא קשה לשער את סיבתה: תיאורו של טאוב את המעזים להשוות כמתבדלים־מנותקים, המוציאים את עצמם מהכלל, מתפורר כליל כאשר הוא מעומת עם דמותו של האלוף גולן. כיוון שהדוגמה אינה מסתדרת עם הטענה, נוקט טאוב טקטיקה מושאלת מהימין ומעמיד פנים שמקור כל הביקורת הוא אותו שעיר לעזאזל נצחי, הסמול. בכך מסיט טאוב את הדיון מעיקרו ומקדם את מטרתו האמיתית: ניגוח אותו שמאל קיצוני, שממנו הוא, כ"שמאל שפוי", מעוניין כל כך לבדל את עצמו.

אבישי גרין, ירושלים

נאור עם הסתייגות

בתגובה על "רק בגין" מאת דורון קורן ("הארץ", 15.6)

דורון קורן משבח את בני בגין, "שהוא נאמן ארץ ישראל במובן הנאור, הדמוקרטי, האנטי גזעני. ובמובן הערכי, ברור שלא דבק בו רבב מוסרי". אכן, אין ספק שאיכויותיו של בגין הן הרבה מעבר לממוצע הלא מחמיא של נציגי הליכוד בכנסת. אך אני מתקשה להבין את ההגדרה של "נאמן ארץ ישראל במובן הנאור" ורואה סתירה פנימית בתוך המשפט. כיצד אפשר להיות נאמן ארץ ישראל במובן הנאור? האפשר להיות נאמן ארץ ישראל מתוך התעלמות מהכיבוש של שטח זר ודיכוי של אוכלוסייה שלמה, אלא אם כן מדובר באידיאולוגיה במובן ההיפותטי? אולם חוששני שלא כך הם פני הדברים, כפי שמעידה חתימת בגין על עצומה שהופיעה באותו יום שפורסם המאמר של קורן, בעמוד הראשון של "הארץ", תחת הכותרת "התנגדות ליוזמת השלום הסעודית", ובה מובעת התנגדות להקמת מדינה פלסטינית בקווי 67'. שמו של בגין מופיע בה לצד חתימות של חברי כנסת "נאורים" אחרים כגון בצלאל סמוטריץ', ירון מזוז, מוטי יוגב ומיקי מכלוף זוהר.

ח"כ בגין הוא אדם הגון, שפיו ולבו שווים. הוא בוודאי גם נאור — כל עוד הדבר אינו נוגע לארץ ישראל השלמה. כל מי שמאמין בארץ ישראל השלמה, כלומר בשליטה על אוכלוסייה בניגוד לרצונה, הוא בהכרח לא נאור, לא דמוקרטי, ובמידת מה גם גזען.

מיכאל דן, תל אביב

חזון נתניהו

בניגוד למלים "הרוח נושבת קרירה", שחיים חפר בחר לפתוח בהן את שירו הידוע, מעקב אחרי התקשורת האלקטרונית והכתובה בשבוע האחרון מעיד על אווירה חמה בכל הקשור ליכולת ההישרדות של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל. אפילו בעיתונאות מרכז־ימינה מצביעים על השילוב החדש והמפתיע של כוחות פוליטיים שמסכנים את המשך שלטונו של נתניהו. אם נכונה הערכה זו, יצטרך נתניהו להחליט אם הוא רוצה לשמש פעם נוספת כראש האופוזיציה. ספק רב אם כך הם פני הדברים, מאחר שראשי אופוזיציה לדורותיהם היו תמיד רעבים ביותר לשלטון, כדי לשנות כיוונים ולהשאיר את חותמם.

לנתניהו כבר ניתנה זכות שמעטים מאוד זכו לה לפניו, והוא ראש הממשלה שתקופת כהונתו בתפקיד היא השנייה באורכה בישראל — שני רק לדוד בן גוריון. אם יחליט לפרוש לביתו ולכתוב את ספר זיכרונותיו, נקווה שיכבד את קוראיו בפרק בעל משקל על חזונו למדינת ישראל במאה ה–21, כי למרבה הפלא חזון זה עדיין בגדר חידה.

לני שובל, נצרת עילית

מה שהימין שוכח

בזמן האחרון אנחנו שומעים שוב ושוב את נציגי הימין בכנסת ובממשלה טוענים, שהשמאל רוצה להפיל את הממשלה לא באמצעות הקלפי. ראו מי מדבר: נציגי הימין שכחו את ההפגנות שעשו נגד ראש הממשלה יצחק רבין, שכחו את ההסתה, שכחו איך ראש האופוזיציה אז, בנימין נתניהו, נאם בהפגנה שבה קראו מפגיני ימין "בדם ואש, את רבין נגרש", שכחו את הרבנים שהסיתו — עד שקם רוצח ימני והוריד ראש ממשלה מכהן בשלושה כדורים, כדורים שנורו גם בגב של הדמוקרטיה.

בדמוקרטיה אמיתית התפקיד של האופוזיציה הוא לבקר, למחות, להדיח ממשלה מכהנת ולהחליפה בדרך טובה יותר, בוודאי לא להיות עלה התאנה ולתת לממשלה הימנית לפעול כראות עיניה.

חזי צור, ראשון לציון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו