בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 9.8.2016

תגובות

הסחורה הכי חמה בשוק

בתגובה על "צוואה" מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ", 2.8)

משפטי המחץ במאמרו של נחמיה שטרסלר הם: "התקשורת אוהבת סיפורי אסונות. זו הרי הסחורה הכי חמה בשוק". כעת אני יודע איך להתייחס לכל נבואות הזעם של שטרסלר ביחס למשק הישראלי — חוב לאומי גדול מדי, בריחת הון, אבטלה גבוהה, גרעון איום, משק ציבורי מנופח ועוד כהנה וכהנה אסונות למיניהם.

דניאל רגב, חיפה

הצל ותקוות השמאל

בוקר יום שלישי, 2 באוגוסט, היה פתיחתו של עידן חדש בפוליטיקה הישראלית, בוקר בו מימש יואב אליאסי ("הצל") את זכותו החוקית והדמוקרטית להתפקד למפלגה. התגובות על הצעד ההיסטורי היו שונות ומגוונות, ובאופן מפתיע לא התפלגו על פי עמדות פוליטיות: מימין ומשמאל נרשמו גינויים, הרמות גבה וגלגולי עיניים. אך הבולטים מכל היו אלה שפשוט לא יכלו להתאפק ובאופן מעורר רחמים מיהרו לנסות ולגרוף כמה שיותר הון פוליטי, ממש להפיק אנרגיה למכונה הכושלת שלהם מסערה בכוס תה.

פניני הלשון של "הצל" צוטטו בצירוף תיאורים מודאגים בכל עבר, במשכן הכנסת כינו אותו "פשיסט וגזען", וזה קצת מצחיק, כי כולם צודקים. אבל זה בעיקר עצוב. זה עצוב מכיוון שבשמאל לא מודים שהם פשוט מתים על "הצל". הם רק מקווים שיהיו עוד כמוהו. מבחינתם הוא מייצג את כל אנשי הימין ועל זה בעצם מתבססת משנתם הפלגנית. הם פשוט בטוחים שהימין מתפלג לימין הזוי וטיפש ("רק ביבי"), ימין משיחי (מפד"לניקים ומתנחלים) וימין פשיסטי (האריות של הצל). זה עצוב מפני שהימין הישראלי מלא באנשים שרק מחכים שיעמידו להם אלטרנטיבה ראויה, דבר שכבר שנים לא משכיל השמאל לעשות.

במקום לספק תשובות על השאלות המהותיות — יוקר המחיה והמצב המדיני — ממשיך המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג בקו ה"רק לא ביבי" הצווחני והחלול, רק שעכשיו נוספו לו טוויסטים חדשים: "פשיזם" ו"הצל". כיצד יוכל הרצוג למשוך מצביעים לשמאל אם הוא מתנשא על הימין ההזוי, ועל השפוי הוא פשוט לא עושה רושם?

חגי מיכאלי, כפר סבא

בניגוד לחוקי הפיזיקה הצליח צל חולף להטיל אלומת אור בוהקת ומסנוורת על חשכת הליכוד ואין פיסת צל לחסות בצלה כדי להסתיר את הערווה ואת הקלון.

פיתולי לשון של צחי הנגבי ("השתלטות עוינת") ואחרים לא יועילו. הצל שוטף את הליכוד באור גדול. רק לשוטה או לילד לא ברור לאיזה מקום ברשימת הליכוד היה מגיע ראובן ריבלין, או בני בגין (או מנחם בגין), לו היו עכשיו בחירות פנימיות בתוך המפלגה, לעומת המקום המכובד שבו היה זוכה הצל. הנגבי לא שוטה וגם ילד איננו. הוא מכיר את חשכת המפלגה שלו ומה שהפכה להיות בהשראת אדונו, אבל עדיין רוצה ללכת בלי ולהיראות עם.

נעם בן מאיר, יקנעם

ניידות נגד ניידים

בתגובה על "דו"ח: מספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל גדל בעקביות מאז 2012" מאת אורן דורי (TheMarker, 4.8)

מספר ההרוגים בתאונות דרכים גדל בעקביות. האם טרח מישהו לבדוק אם יש קורלציה בין הגידול במספר מכשירי הסמארטפון בשנים האחרונות לבין העלייה במספר תאונות הדרכים?

אין רואים בדרכים שוטר או ניידת משטרה, אלא כשאירעה תאונה. אין כמעט נסיעה שבה אינני נאלץ לבצע עצירת חירום בגלל מכונית שעוצרת לפני בפתאומיות, כדי להתרחק מנהג המזגזג בנהיגה תוך שהוא קורא או שולח הודעות מהנייד, או כדי להמתין עד שהנהג שלפני יואיל לזוז לכשמתפנה הדרך או כשמתחלף האור ברמזור.

מגדילים לעשות נהגים שהסמארטפון תלוי על ראי מכוניתם. כל הנוסע ליד נהג כזה (ואני מניח שגם שוטר) יכול להבחין על נקלה באורות הצבעוניים השונים במסך המשתנה מדי פעם עם עדכון ההודעות — לתשומת לבו והנאתו המלאה של הנוהג ברכב וכנראה גם של המשטרה ומשרד התחבורה, שלא טורחים להפסיק את התופעה. אין אפשרות מעשית לתפוס נהגים ולהעמידם לדין מבלי שתהיה בדרכים נוכחות משטרתית מסיבית, עדיף על גבי אופנועים ורצוי שתהיה סמויה (בבגדים אזרחיים).

ולבסוף: כל הרתעה שהיא לא תתקיים כל עוד לא יוטלו קנסות כבדים על העבריינים, ובמקרים של עבריינות נמשכת — גם עונשי מאסר.

רו"ח אוריאל להב, רמת השרון

זכור את סרברניצה

בתגובה על "תאמר נפאר, נולדנו כאן ביחד" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 7.8)

בהצעתו למדינה דו־לאומית כבר מכר רוגל אלפר את מדינת הלאום היהודי והתנתק מ"השואה'' ומיהודי הגולה, אך האם קיבל משהו בתמורה מהצד הפלסטיני?

על אלפר לזכור את בוסניה, שם חי במשך מאות שנים עם אחד בעל שפה אחת ותרבות אחת, ועדיין הבדל בין שתי דתות הביא לרצח הגדול באירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. כן, על אלפר לזכור את סרייבו ואת סרברניצה לפני שהוא בא למכור לשני הצדדים אוטופיה, שממתינה חמש־מאות שנים להגשמה.

ישראל שטיין, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו