בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 22.9.2016

תגובות

מעורר השראה

בתגובה על "זהותו המינית של הזמר עברי לידר עוררה מחאה נגד הופעתו בהתנחלות אלקנה" מאת דפנה ארד ("הארץ", 19.9)

הידיעה על אודות המחאה נגד הופעתו של הזמר עברי לידר בהתנחלות אלקנה בשל נטייתו המינית החזירה אותי כמה שנים אחורה. אני נזכר עכשיו איך קראתי בשקיקה את כתבת השער של אחד העיתונים הגדולים, בה לידר התראיין, בעודי נער מתבגר ומבולבל. אני נזכר איך וידאתי שאף אחד מבני משפחתי לא הביט בי בזמן שגמעתי בצימאון את דבריו של לידר. עובדת היותו הזמר ההומוסקסואל הראשון שיצא מהארון עוררה בי אז השראה, וזה בדיוק מה שמפחיד אנשים חשוכים מאלקנה, שאף כינוהו "הסוטה המוצהר".

ככל שהשנים עוברות, נדמה שלבני ולבנות קהילת הלהט"ב קל יותר להסתובב במרחב החופשי ולהתגאות במי שהם, אך עם זאת, ידיעות מסוג זה חושפות לפנינו באבחה אחת את המתרחש מחוץ לגבולות תל אביב הליברלית והנאורה. ההתנחלות אלקנה מורכבת רובה ככולה מאנשים דתיים, אזי ניתן לשער, שבני הנוער הלהט"בים המתגוררים שם נתקלים בקשיים מורכבים פי כמה וכמה מאשר במקומות אחרים, חילוניים למשל. כואב לדמיין את ההשפעה ההרסנית של התבטאות מכוערת כזאת על נער או נערה מתבגרים המתלבטים בנוגע לזהותם המינית.

איני רוצה להיזכר שוב בתחושות המחנק והאי קבלה שחשתי בהן עד לא מזמן. איני רוצה שדמותו של לידר, שהיה וממשיך להיות מושא הערצה לרבים, תושחר ותחולל.

ערן כהן, תל אביב

מכיר את כל המדינה

בתגובה על "איך תימנעו מלהיות שרון פרי הבאה" מאת עודד ירון ("הארץ", 20.9)

מודה, לא ראיתי תמונות של שרון פרי וגם שמה לא אמר לי דבר. כנראה גם הייתי ממשיך לא לדעת לולא העיתונות הכתובה, המצולמת והמוסרטת שחוזרת וטוחנת את הנושא. על כן התשובה לשאלה של עודד ירון, "למה פרשת שרון פרי עדיין מרטיטה לכם את הפיד?", היא: כיוון שהעיתונאים (ואולי גם שרון פרי עצמה) מעוניינים בכך.

הפרשה כמובן גם מרטיטה לעודד ירון את הפיד, ולכן הוא טרח לכתוב מסה של עמוד שלם בנושא, ובה הוא טוען ש"כל המדינה מדברת עליו" (האם הוא מכיר את כל המדינה ושמע ממנה שזה עיסוקה?). הוא גם מרשה לעצמו לקבוע שכולנו טיפשים עם מכשירים חכמים בכיס (הוא מכיר את כולנו).

אכן, שרון פרי היא הקורבן ומותר לה להצטלם בכל פוזה שהיא רוצה ובכל מצג שהדמיון שלה מכתיב לה. למרות זאת נראה לי, ממרום גילי, שזה קצת פרוורטי שאשה בת 44 ואם לילד בן 14 תצטלם לטלפון שלה בתצלומים "אישיים" כאלה, שגורמים לה לרצות שהאדמה תבלע אותה כיוון שהם נחשפו לציבור. הרי גם הילד בן ה–14 היה עשוי להיחשף להם: אחרי הכל, אמא עשויה, מדי פעם, לתת את "המכשיר החכם" שלה לבנה, שבדרך כלל בקי בשימוש בו יותר ממנה.

נ"ב, מה זה בעצם "הפיד שרוטט לנו"?

עוזי עצמוני, עומר

שמאל, כיבוש וציונות

בתגובה על "אין שמאל, רק חנפנים ופחדנים" מאת זאב שטרנהל ("הארץ", 16.9)

"אילו היה כאן שמאל" — במובן של ראיית הגשמת הציונות כפי שחונכנו — הייתי אולי ממשיכה לתרום כל יום חמישי חצי ביצה קשה לקרן הקיימת; ופעם בשנה ביום הולדתי את מעותי הספורות, שבגאווה גדולה שילשלתי לקופסה הכחולה בבחינת עזרה לקימום הציונות. הייתי, גם היום, נזכרת בערגה, כיצד היינו צועדים בחיפה ב–1 במאי לבושים חולצות כחולות ושרוך אדום, עם פועלי חיפה וקיבוצי הסביבה. היינו נוסעים לחיפה בחג הביכורים על גבי משאיות מקושטות, בשמלות רקומות, והבאנו מפרי ידינו לתושבי העיר. היינו נפגשים בציפורי עם ילדי העולים בני גילנו. כי הציונות, בשבילנו הילדים, היתה הגשמה. כך חונכנו.

והיום, כחברה במחסום־Watch, אני רואה בעצמי שמאל, אך חברי רואים בי "רדיקלית", שלא לדבר על המעגל הרחב יותר. כי היום להיות ציוני ופטריוט משמעו "שחרור אבנים קדושות" ו"מבצע מתגלגל שרק העוצמה הצבאית קובעת את גבולותיו". ואני, הרדיקלית, במצב שבו הס מלהזכיר את המלה "כיבוש" (כי היא גורמת לאנטגוניזם), גורסת "שגם לעם הנכבש יש זכויות וגם לו מגיע לנשום את אוויר החופש". ועוד אני ממשיכה להרהר ולתהות, איך אבי, אליהו כרמיאלי, שעלה ארצה ב–1912, היה בדגניה א', במלחמיה (מנחמיה), בבן שמן ולבסוף בגניגר, היה מפרש היום את הציונות. ואין לי תשובה.

רעיה ירון, תל אביב

הכיבוש נכפה על ישראל

בתגובה על "מדברים על הכל חוץ מבני אדם" מאת חיים לוינסון ("הארץ", 21.9)

במאמר זה תוקף הכותב את ארי שביט על דעותיו על השמאל הישראלי. חיים לוינסון טוען, ששביט מתעלם מהאנשים החיים בשטחים תחת כיבוש, אבל הוא מתעלם מכך שהכיבוש למעשה נכפה על ישראל, באין הסכמה עם הפלסטינים על פתרון מקובל על שני הצדדים. בלי הסכמה לא ייתכן פתרון חד צדדי, כפי שהוכיחה היציאה מעזה. וזה בלי להזכיר, שרבים בצד הפלסטיני רואים גם בתל אביב וחיפה שטח כבוש. על זה טענת שביט, כי השמאל אינו מציאותי.

פטר זימן, נשר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו