בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 26.9.2016

תגובות

תותח מתרוצץ על הסיפון

בתגובה על "כן. טראמפ" מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ", 23.9)

בין הכתרים שנחמיה שטרסלר קושר למועמד הרפובליקאי לנשיאות ארצות הברית הוא קובע, שדונלד טראמפ "הוא loose gun שאינו מקובע לבסיס ולכן יורה פגזים לכל עבר", וזאת טעות. הביטוי הנכון הוא loose canon והוא שאול מתולדות הצי. מקורו בימים שספינות המלחמה היו עשויות עץ ונשאו על סיפונן תותחים, שירו כדורי ברזל, ולהם גלגלים. כאשר אחד מהם השתחרר מבסיסו, תנועת הגלים ותנודות הספינה גרמו לו "להתרוצץ" על הסיפון ללא שליטה. הנזקים לאונייה נגרמו מהפגיעה הישירה של התותח הכבד, ולא בגלל פגזים (שלא היו אז), והנמשל ברור. וזאת אינה הטעות היחידה של שטרסלר באומרו "כן, טראמפ".

אליק אבירם, תל אביב

הנצחה בלי עיוות

בתגובה על "ותיקי פלמ"ח מוחים על הנצחת רחבעם זאבי באתר בשער הגיא" מאת עופר אדרת ("הארץ", 22.9)

במלכייה, ב–15.5.1948, התרחש קרב חשוב ביותר לבלימת הפלישה הערבית. על כוח הפלמ"ח, שהיה על הגבעה מדרום־מזרח לכפר, פיקד המ"מ רחבעם זאבי (גנדי). בתוך שנים מספר נשאה הגבעה את שמו — המופיע על מפות, שלטים ועוד.

השם שהתקבע לגבעה אינו לרוחם של חברים בקיבוץ מלכיה (שאני חבר בו), אולם אין ערעור על ההנצחה, למרות "אי־הנוחות" הרבה. אכן, לא ראוי "לתקן" את ההיסטוריה במחיקות, מכל סיבה וטעם.

בדומה, לא ראוי "לתקן" על ידי תוספות. לבטח לא על ידי הנצחה של זאבי שאינה קשורה למקום ההנצחה המוצע — שער הגיא, ולאחר שדמות האיש נחשפה בצורה כה מחפירה. גם טעמי השלטון אינם סיבה לעיוות ההיסטוריה, ועליו להרפות מן המאמץ לעשות זאת.

ד"ר יעקב (יזו) שמיר, מלכיה

ההחלטה לקרוא את האתר הלאומי בשער הגיא על שם רחבעם זאבי ("גנדי") היא עוד צעד בתהליך הנצחתו — שהוא חרפה ושערורייה זועקת. אפשר לראות את זאבי כסמל בולט לשני עיקרים. העיקר הראשון הוא תהליך שהתחולל בצה"ל בימי האופוריה, בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. שני תהליכים הצבא עבר: סיאוב ושחיתות, שבאה לידי ביטוי בהתנהלות של הגנרלים "המנצחים". אלה חשו שהכל מותר להם: השתוללות מינית, שימוש מופקר ברכוש הצבא וקשרים עם צמרת הפשע. מבחינה זאת, זאבי, שכיהן אז כאלוף פיקוד המרכז, הוא דוגמה, עדות וסמל מובהקים לשקיעת צה"ל — גם מבחינה מוסרית וערכית. סרטה של אילנה דיין, שהוקרן לפני חודשים אחדים למרות ההתנגדות הנמרצת של משפחת זאבי, מראה את האלוף המהולל עירום ועריה.

העיקר השני הוא הלגיטימציה של עקרונות מאיר כהנא. ב–1988 רשימתו של כהנא נפסלה, וזאבי הקים את מפלגתו "מולדת", שאימצה את הראייה הגזענית של כהנא. סיסמתו של זאבי "טרנספר מרצון" היא סיסמה צבועה וגם גזענית; זאבי היה לא יותר מגזען עם סמל הפלמ"ח. הפולחן שהתפתח בעקבות רציחתו, פולחן שניתן להגדירו כ"חנוך לויני", העניק לגיטימציה לערכי הביבים של החברה הישראלית.

המשמעות של הנצחת זאבי באתר שער הגיא היא טינוף זכר הפלמ"ח, חבריו ונופליו. אני נקרא על שם דודי יחיעם ויץ, שנפל ב"ליל הגשרים" והיה מראשוני מפקדי הפלמ"ח ודמות מרכזית בעיצובו. מבחינתי, הזהות בין זאבי לשער הגיא היא יריקה בהנצחת יחיעם ובדמותו הטהורה.

פרופ' יחיעם ויץ, אוניברסיטת חיפה

ליהודי אין הגדרה עצמית

בתגובה על "ביתם של כל הישראלים" מאת אלכסנדר יעקובסון ("הארץ", 25.9)

אלכסנדר יעקובסון אינו אשם, וגם אינו לבד, כאשר הוא תולה את זכות קיומה של המדינה, המעניקה זכויות יתר ליהודים, ב"זכותם של עמים להגדרה עצמית". מכל גוני הקשת הפוליטית נאחזים משפטנים, היסטוריונים, פילוסופים ואינטלקטואלים בטיעון הבלתי רלוונטי הזה להצדקת קיומו של המשטר בישראל. הוא לא רלוונטי מפני ששום אדם בישראל אינו מוסמך "להגדיר את עצמו" כיהודי. במדינה היהודית רק הרבנות האורתודוקסית מגדירה "מיהו יהודי"; ו"יהודי" אפילו אינו מורשה לבחור לעצמו הגדרה אחרת (בג"ץ ארנן, נובמבר 2013).

במלים פשוטות, אין דבר כזה הגדרה עצמית ליהודים. יש הגדרות רבניות, המאפשרות לקהילה רבת עוצמה לחוקק חוקים, המאפשרים, בין היתר, גזילת רכוש של לא יהודים לטובת יהודים (עמונה היא רק דוגמה אקטואלית). כשעבד ל. עזב מסביר ("אלוהים, איכזבת", "הארץ", 18.9) שיש סתירה במונח יהודית ודמוקרטית, כדאי להקשיב לו. הוא גר פה ויודע שאין דבר כזה "בית של כל הישראלים".

עפרה ישועה־ליית, תל אביב־יפו

נאום קצר וממוקד 

בעקבות נאומו של ראש הממשלה באו"ם, הנה כמה הערות לכותבי הנאומים שלו: קצרו; קצרו; קצרו.

כל פרסומאי יודע, שנאום שנמשך יותר מ–20 דקות "מאבד" את שומעיו. לכן יש להתמקד במספר נושאים מצומצם, להתחיל טוב ולסיים בסיום קולע שיישמר בזיכרון. זה כל הסיפור.

מומלץ גם לשמור על צניעות ודיסקרטיות בנושאים רגישים.

חוה מרגול, פרדס חנה־כרכור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו