בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 10.10.2016

64תגובות

כותרת מטעה

בתגובה על "מכה לטראמפ: תועד מתרברב בגסות בהטרדות מיניות" מאת חמי שלו ("הארץ", 9.10)

חמי שלו ממשיך בכתיבתו נגד דונלד טראמפ, והפעם בכתבה ארסית בעמוד הראשון, תחת כותרת שקרית שממש אי אפשר להבין איך עורך שקול מאשר אותה: היכן הגסות או ההטרדה המינית במשפט "כשאתה כוכב, אתה יכול לעשות לנשים הכל"? והרי כל מלה אמת, אין שום גסות ובוודאי אין בכך הטרדה מינית. כל כך רבים מאתנו, נשים וגברים, רוצים להסתופף בצלם של המצליחים, ומן המפורסמות שאינן זקוקות לראיה העובדה שנשים נמשכות לגברים מצליחים, וזאת יכולה להיות הצלחה פוליטית (כוח, השפעה), כספית, בעולם הבידור או בעולם הספורט. אין מה לעשות, כאשר יש לגבר מה להציע, הביקוש ואתו ההיצע קיימים.

היכן ההטרדות הנזכרות בכותרת? טראמפ דיבר עם חברים, שום אשה לא היתה נוכחת, נפש לא הוטרדה. טראמפ מעולם לא הואשם בהטרדת אשה. להיפך, את כל הנשים בחייו נשא, כדת וכדין ולידיעתי עם כולן היו לו צאצאים ואף אחת לא דיברה בגנותו. יתרה מזאת, אף אשה לא קמה וטענה להיותה המאהבת שלו. 

בושה לעיתון שמפגין חד צדדיות שכזאת. מה השוני בין "הארץ" לבין "ישראל היום" או "ידיעות אחרונות"? לא צריך להסביר מי תומך ומי מתנגד, ולמי.

איזה הבדל בין כתיבתו של חמי שלו לבין כתיבתו של נחמיה שטרסלר, במאמרו "כן. טראמפ" ("הארץ", 23.9), שהוא מאמר ענייני, מאוזן ומנומק היטב.

דבר מה אישי: כבר זמן מה שהכתיבה הלא מאוזנת בעיתון מרגיזה. אני יודע שעורכי העיתון טוענים שהם נותנים במה לכל מיני דעות, אבל בפועל זה לא בא לכלל ביטוי, אולי בגלל האנשים ש"הארץ" מעסיק. אני מזמן הייתי מבטל את המינוי, אך הוא של אשתי והיא אינה מסכימה. אמת, "הארץ" עדיין ברמה יותר גבוהה משני העיתונים הנזכרים, אבל אם ימשיך כך - זה צפוי להשתנות.

רו"ח יוסף לבון, סביון־גני יהודה

שאלה לנחמיה שטרסלר

בתגובה על "כן. טראמפ" מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ", 23.9) ועל "טראמפ בהקלטה משנת 2005: כשאתה כוכב, אתה יכול לעשות לנשים הכל" ("הארץ", 9.10)

אשמח לדעת אם נחמיה שטרסלר ממשיך לתמוך בדונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, או שינה את דעתו לאחר הפרסומים האחרונים.

דניאל ספרן־הון, ניו יורק

שכתוב תולדות הקמ"ג

שלל כתבות וראיונות עם פטירת שמעון פרס מנציחים את פועלו, תרומתו וזכויותיו הרבות בתחנות חייו, כולל בהקמת הקריה למחקר גרעיני נגב (קמ''ג). למקרא או למשמע הדברים לא ניתן להשתחרר מתחושה, כי בצד רישום תרומות ראויות של שמעון פרס משתרבב, מדעת או שלא מדעת, שיכתוב מסוים של ההיסטוריה בשעה שכל השחקנים המרכזיים האחרים כבר אינם בינינו.

האחד שמדינת ישראל חבה לו את הקמת קמ''ג הוא דוד בן גוריון. החזון, התפישה הרחבה, המדיניות, ההובלה וההנחיה ביד בוטחת, ההתמודדות אל מול שועי עולם — הכל פרי ראייתו הבהירה, ראייה אל מעבר לזמנו. כל האחרים, פקידים ועוזרים של דוד בן גוריון, שימשו, מי יותר, מי פחות, סוכני ביצוע מוכשרים ומסורים.

דוד דניאלי, בעבר סמנכ''ל מדיניות הוועדה לאנרגיה אטומית, הרצליה

בעקבות מותו של הנשיא התשיעי, שמעון פרס, הגדירוהו רבים וטובים כ"מר ביטחון", שלולא הוא לא היתה דימונה, המקום שבו, לפי מקורות זרים, ייצרו נשק גרעיני. בהקשר זה ראוי להזכיר את המדען המבריק פרופ' ארנסט דוד ברגמן, שעמו התייעץ דוד בן גוריון לפני שהחליט להתקדם עם הפרויקט. אינני מפחיתה מזכויותיו של פרס, אך תרומתו של ברגמן איננה פחותה. אי אפשר להגיד שכל הזכויות שמורות לפרס.

חבל ששוכחים אנשים מרכזיים, מוחקים ישן מפני חדש. איזה מזל שקיים מפעל חשוב ומרכזי ביותר בצפון — הלא הוא מכון דוד, הקרוי על שמו של פרופ' ברגמן.

לינה בן־דור, ירושלים

מלאכות מיותרות

בתגובה על "לימודי ליבה, זה מה שחסר?" מאת אבינעם קוצ'ר ("הארץ", 2.10)

זהו מאמר, לכאורה מקורי ונועז, שנועד להאיר את עיני החילונים בדבר מקומם הזניח של לימודי הליבה כגורם לאי השתלבות החרדים בחברה הישראלית, בחיי הכלכלה, החברה והתרבות. הרעה החולה, לדברי אבינעם קוצ'ר, המונעת את השתלבותם, היא העדר המשמעת, אי קבלת אחריות, ופרוטקציוניזם של מקורבים, רבנים ופונקציונרים אחרים, המשחררים את עברייני המשמעת מכל עול.

הכותב מתהדר בלימודים הממלכתיים שלו ובעובדה שטורטר בשירותו הצבאי כאחד האדם, ללא הנחות, וקובע בטון ציני, שמשפט פיתגורס והאנגלית לא סייעו לו כהוא זה להשתלבותו בעבודה. ומהי עבודתו? עוזר של רב. וכאן בדיוק טמונה אי הבנתו המוחלטת של עוזר הרב במחלוקת של החילונים עם החברה החרדית.

עשרות אלפי חרדים עוסקים במלאכות מיותרות, שאינן תורמות דבר לחברה, כשמירת כשרות ומתן שירותי דת למיניהם: מפעילי בתי תפילה, מקוואות, רבנים ועוזריהם וכיוצא בזה. נכון, למלאכות אלו לא נחוצים משפט פיתגורס וידיעת האנגלית. למותר לציין, שכל העובדים האלה ממומנים על ידי המדינה.

כדי לתרום לחברה, כלומר לשרת כמהנדסים, אנשי היי טק, מורים, סופרים, אמנים, רופאים, אחיות, חייבים לימודי ליבה, שבהם רוכשים מושגים בסיסיים במדעי הטבע, מדעי החברה ומדעי הרוח, וכמובן ידע בסיסי בשפה האנגלית. חוסר המשמעת של הנוער החרדי, שהתבטא אולי בשליטה פחותה בפסוקי הגמרא, לא גרם נזק רב שכן בלאו הכי חוקי ישראל כחוק שירות ביטחון, חוק חינוך ממלכתי וחוקים אחרים אינם חלים עליהם.

עפר דפני, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו