בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ארה"ב תשלח את ישראל להילחם ברוסיה?

35תגובות
סוחוי 27 של חיל האוויר הרוסי
HANDOUT/רויטרס

כדאי להקשיב לקולות העולים מארצות הברית: המתיחות בינה לבין רוסיה של ולדימיר פוטין גוברת. כשתיגמר בקרוב נשיאותו הפייסנית של ברק אובמה, אפשר לצפות לחיכוכים, ובמיוחד באזורנו. ולא משנה מי יהיה הנשיא/ה הבא/ה — הכיסא יחייב את היושב עליו.

מאז וייטנאם, ארצות הברית סולדת מ"מגפיים על הקרקע" ומחפשת מקומיים שיעשו עבורה את העבודה. 38 מיליארד דולרים, מטוסי אף–35 וכל שאר הטובין אינם ניתנים לנו בזכות השואה והדמוקרטיה. אם המתיחות אמנם תעלה, אנחנו נהיה המקומיים הללו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון הרוסופיל שלו עלולים למצוא עצמם לפני דילמה: מתן שירותים צבאיים לאפוטרופוס האמריקאי התומך, אך הרחוק; או ניסיונות להתחמק מכך מחשש איומי הדוב הרוסי הקרוב וגוריו בסוריה ובלבנון. ולכל בחירה תהיינה תוצאות.

כדאי שמדינתנו תיערך להחלטה, ולתוצאות, בכל אחת מהאפשרויות. חיל האוויר, למשל, חייב להיערך לפעולה תחת איום טילי אס–300 ושאר מרעין בישין.

יפתח ספקטור, רמות השבים

כך ייראו חיינו בלי הסיוע

בתגובה על "תביאו את הכסף ותגידו תודה" מאת רוית הכט ("הארץ", 16.9), על "די לחימוש" מאת גדעון לוי ("הארץ", 18.9), על "הנקמה" מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ", 20.9) ועל "מר אלפר היקר, גיב מי א ברייק" מאת צ'ק פרייליך ("הארץ", 29.9)

מן הדיון על הסיוע האמריקאי לישראל נעדרת השפעתו המכרעת של הסיוע הזה על איכות חיינו כאן. עד היום הסתכם הסיוע האמריקאי לישראל בסכום של 120 מיליארד דולר בערך, שמשמעותו כ–135% של תקציב שנתי שלם של מדינת ישראל. דמיינו מה היה קורה כאן עד עכשיו בלי הסיוע האמריקאי הזה ואיזו השפעה היתה לזה על איכות חיינו. גם ככה אנחנו נמצאים במקום 24 הלא מחמיא מתוך 32 מדינות במדד איכות החיים של OECD.

בעשר השנים הבאות, הסיוע האמריקאי לישראל יהיה 3.8 מיליארד דולר בשנה, שהם 14 מיליארד שקל בערך. ללא הסיוע הזה היה צורך בקיצוץ רוחבי של 8% (!) לפחות בתקציבי כל המשרדים (ללא קיצוץ בהחזר חובות, קרן וריבית, וללא קיצוץ בתקציב הביטחון) והעברתם לתקציב הביטחון, או בהעלאת מס החברות מרמתו הנוכחית לרמה של 45% לפחות (כשכל אחוז תוספת מס חברות מביא על פי דו"ח טרכטנברג 700 מיליון שקל), או בהעלאת מס ההכנסה המרבי לרמה של מעל 70% (גם זה על פי דו"ח טרכטנברג).

אלו הן המשמעויות לאיכות חיינו כאן בלי הסיוע האמריקאי. ולכן — הפסיקו עם הצדקנות, הרי הציבור זועק מרה על גזירות קטנות בהרבה. בלי הסיוע האמריקאי בעשר השנים הקרובות, ודאי היה קם ישראלי מיואש ומציע שאחרון היורדים מהארץ יסגור את השלטר בנתב"ג.

אהרון מור, תל אביב

מותר לחשוב אחרת

בתגובה על "האם הרב עובדיה היה גאון?" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 5.10)

ישנם פגמים רבים בטורי הטלוויזיה של רוגל אלפר (שרוצה שכולם יחשבו כמוהו), אבל הפעם החריגה מביקורת הוגנת היא בוטה. לרוב המדענים, האמנים ושאר בעלי מקצועות חופשיים יש עולם צר מאוד ועמוק מאוד. ככל שהם מגיעים לפסגת המקצוע תחום העניין צר והמומחיות גבוהה. לעורכי דין יש עשרות קטגוריות ותת קטגוריות וכמותם לרופאים. לי, למשל, נדמה ששירה, ספרי בלשים, פיסול קינטי וסושי הם שטויות טיפשיות ומיותרות. אבל אני מסכים ומקובל עלי שלאחרים מותר לחשוב אחרת.

הסוגיות שהרב עובדיה יוסף עוסק בהן אינן רלוונטיות. חשובים הרמה, הטיעונים, והראייה הממוסמכת והמאוזנת. הוא לא השחית את זמנו מכיוון שהנושאים היו קרובים ללבו; כמו מנות אוכל מולקולרי לטבח, בניין משאריות ממוחזרות לאדריכל או ג'וקים לחוקר חרקים.

והעיקר: בביקורת אסור לחפש את מה שאין, את מה שלא נאמר, לא נעשה, או לא נבדק. ולו רק מכיוון שזאת מתכונת שבה ניתן לבקר, לקטול או להכשיל כל יצירה (סרט, מאמר, ספר). הרי ישנם אינסוף דברים ש"היו יכולים" להיתוסף או להיכלל בנושא המבוקר. בהערכות מדעיות (שעסקתי בהן עשרות שנים) אתה בודק את האיכות והמהימנות של מה שלפניך ולא מה עוד היה ניתן לעשות במסגרת המחקר.

גילוי נאות: אין שמץ חשש שאני חסיד של הרב עובדיה יוסף ובטלוויזיה אינני צופה (מה שהייתי ממליץ גם לאלפר — אם הוא רוצה לשמור על חוסנו).

אריה נדלר, נס־ציונה

עמונה אינה קיימת

עַמּוֹנָה — מי מכיר? מי יודע?

עַמּוֹנָה, אותה התנחלות בעייתית בשיפוליו הדרום־מערביים של הר בַּעַל־חָצוֹר (1,016 מ', פסגת השיא של השומרון) — אשר הוקמה בשנת 1997 על ידי צעירים מבני עפרה הסמוכה במערב — זוכה שוב ושוב בשפע כותרות ראשיות. ואף על פי כן עדיין היא יישוב ערטילאי, אשר עד עצם היום הזה אין שמו מצוין ברשימון שמות המקומות בישראל, במפות ובאטלסי־כבישים.

מקור השם בתיאור "גורל [=נחלת] מטה בני־בנימין": "וכפר הָעַמֹּנָי" (יהושע י"ח, 24) — שנוסח המסורה הוסיף עליו הערה "קרי: הָעַמֹּנָה". מכאן כינויה הנוכחי של אותה התנחלות, אשר מעולם לא נדון בוועדת השמות הממשלתית ולפיכך גם לא אושר עדיין. מבחינת הסדר הטוב, אין "עמונה" קיימת כלל, ועל כן אף אינה צריכה להטריד אותנו כל שני וחמישי.

יהודה זיו, ירושלים

יו"ר ועדת־המשנה לשמות־יישובים, ועדת־השמות הממשלתית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו