שלמה גזית
שלמה גזית
שלמה גזית
שלמה גזית

בתגובה על "כן, היה טיהור" מאת דניאל בלטמן ("הארץ", 14.10)

איני מכיר את פרופ' דניאל בלטמן. מבדיקה ב"ויקיפדיה" למדתי, שנולד ב–1953, חמש שנים לאחר קום מדינת ישראל, ארבע שנים לאחר שהסתיימה המלחמה. אני כן הייתי שם ומצאתי לנכון להעיר על מאמרו. ב–30 בנובמבר 1947, למחרת ההצבעה באו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית — החלה המלחמה. היישוב הערבי־הפלסטיני, שנעזר במתנדבים מן החוץ, הוא שניסה למנוע בכוח את מימוש ההחלטה, למנוע את הקמת המדינה היהודית. היתה זו "מלחמת אזרחים", ללא קווי חזית ועורף, מלחמה שהתמקדה בעיקר לאורך כבישי הארץ, כאשר האסטרטגיה הערבית ביקשה לנתק יישובים יהודיים מן המרכז; היו אלו בעיקר המערכות על הדרך לירושלים, לנגב ולגליל.

מדור הזירה

ידענו כי בעוד כמה חודשים יוסר הדגל הבריטי, ומעט הסדר שניסו הכוחות הבריטיים לקיים ייפסק עם פינוי כוחותיהם. בה בעת צפינו, כי בו ביום יינתן האות לצבאות ערב לפלוש אל פלשתינה ולמנוע את הקמת המדינה היהודית. במצב של יחסי הכוחות הצבאיים שייווצרו ב–15 במאי, נדרשה היערכות צבאית לקידום הפולשים. זה היה הרקע לתוכנית ד', פעולות יזומות במטרה ליישר קווים ברורים, קווים שלא יחייבו לחימה מול הצבא הפולש מלפנים, בה בעת שאנו לוחמים באויב הערבי־הפלסטיני מאחור. בנסיבות אלו נדרשו השתלטות על שטח, כיבוש כפרים וגירוש/מנוסת האויב המזוין, התושבים הערבים, שנותרו מאחור.

עשינו זאת, ורק נס, וקורבנות רבים, מנעו את השמדת היישוב היהודי לאחר פלישת צבאות ערב. להתייחס היום אל גירוש/בריחת התושבים הערבים אז כאל "טיהור אתני", במנותק מכל תמונת ניהול המלחמה, זה סילוף והטעיית הקורא התמים והבור בזוועות אותה תקופה. אוכל רק לחזור ולהזכיר לפרופ' בלטמן את שתי המלים הקולעות של אפרים קישון: "סליחה שניצחנו!"

שלמה גזית, כפר סבא

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ