בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 25.11.2016

תגובות

מעבירים להילוך גבוה

בתגובה על "נתניהו: תורידו הילוך, אהיה פה עוד הרבה זמן" מאת חיים לוינסון ויהונתן ליס ("הארץ", 22.11)

בנימין נתניהו שוב משטה בעם. כוונתו להישאר בתפקיד "עוד זמן רב" צריכה לגרום לכולנו דווקא להעלות הילוך כדי לצמצם את הנזקים שכהונתו גורמת.

ֶלי דויטש, ירושלים

מיהו מציל יהודי

בתגובה על "האם יהודי שהיה ביודנראט והציל חיים הוא גיבור?" מאת עופר אדרת ("הארץ", 18.11)

הכתבה דנה בהצעה להעניק אות חסידי אומות העולם ליהודי שהציל יהודים אחרים, אבל חסר בה ציון עובדה פשוטה: מצילים יהודים הצילו את מי שהיו שייכים לאותה קבוצת־שייכות שלהם ועמדו ממילא באותה דרגה של סכנת חיים כמו שאר בני עמם. לעומת זאת, כל הגזירות המפלות שהוטלו על היהודים לא חלו על הגויים, כך שהמציל הגוי שדאג ל"אחר" הביא על עצמו צרה שאחרים העדיפו לחסוך מעצמם. על כך מגיע לו מלוא הכבוד, בלי לערבב בין שתי הקטגוריות: מצילים יהודים ומצילים לא יהודים. הערבוב יכול ליצור תחרות ולהפחית מערכם של המצילים הלא יהודים.

בוודאי שמציל יהודי זכאי להכרה מלאה על מעשיו. אבל לפני שניגשים לחקיקה בנושא כדאי לעשות עבודת מטה ולהגדיר את הקריטריונים להכרה. האם אם שחוסכת את מנת הלחם שלה למען ילדיה זכאית לתואר מיוחד? ומה עם אם שזונחת את תינוקה בכניסה למנזר כדי שהנזירות יטפלו בו? האם ההצטרפות לפרטיזנים מצדיקה תואר? האם חיילים יהודים שלחמו בצבאות של בעלות הברית והביאו לתבוסתה המהירה של גרמניה נכללים אף הם בקטגוריה מיוחדת?

יצירת קטגוריה חדשה של מצילים יהודים עשויה גם ליצור היררכיה בין יהודים כאלה לאחרים. לכן עדיף לקיים דיון ציבורי לפני שמזדרזים לחוקק חוקים שיעוררו מחלוקות ושסעים חדשים.

ד"ר ז'אנין (לבנה) פרנק, פתח תקוה

זה כבר קורה שם

בתגובה על "מחאה בארצות הברית בעקבות קריאות 'הייל טראמפ' בכנס ימין קיצוני" ("הארץ", 23.11)

ב–1935 פירסם סינקלר לואיס את ספרו "It Can't Happen Here" ("זה לא יכול לקרות כאן"), סאטירה נוקבת המתארת את ארצות הברית בעקבות בחירתו של באז וינדריפ לנשיא.

הדמיון המבהיל בין הדמות בספר למי שנבחר לנשיא ארצות הברית צריך לעורר דאגה רבה לא רק בקרב יהודי ארצות הברית, אלא בלבו של כל מי שחשובות לו הדמוקרטיה והיושרה או זכויות האדם. האיש הזה, ששיקר במערכת הבחירות ומשך קולות בעזרת הפחדה, זוכה בתמיכה מקבוצות של הזויים מימין, שמביעים הזדהות במועל יד נאצי — ופה חושבים שהוא יתמוך בישראל. זהו אדם חסר עכבות שמְמנה אנטישמים ושונאי אדם לתפקידים בכירים, ונפתלי בנט ושות' רואים בו שותף לדרכם.

חנה אייזלר, כפר סבא

מאום אל־חיראן לעמונה

בתגובה על "רוח הרפאים של עמונה" מאת משה ארנס ("הארץ", 22.11)

אין כל ספק בכך שעקירת משפחה מביתה היא טרגית, מכאיבה ומצערת מאוד. משה ארנס כותב ששופטי בית המשפט העליון, שדנים בעניין עמונה, צריכים לבקר בה ולדבר עם המשפחות לפני קבלת החלטה בעניינן: "האם לא מן הראוי שהשופטים יביטו בעיניו של מי שעומד להיות מושפע מההחלטה באופן כה משמעותי, מי שאמור בקרוב לפנות את ביתו, לפני שגוזרים את דינו? האם אין סיכוי קלוש שהדבר ימתן את פסיקתם?"

האם נכון הדבר גם לגבי תושבי אום אל־חיראן, ששופטי בית המשפט העליון דחו במאי 2015 את עתירתם נגד פינוים והריסת כפרם לטובת הקמת היישוב היהודי חירן ובעצם הימים האלה מדובר בהריסת בתיהם? תושבי אום אל־חיראן הועברו על ידי הממשל הצבאי בשנות ה–50 מאזור קיבוץ שובל למקום יישובם הנוכחי, אך ישראל לא הכירה בכפר זה, היושב על אדמות מדינה, ולא חיברה אותו לתשתיות החשמל והמים.

הגרעין של מתיישבי חירן הוקם על ידי משפחות מבית המדרש לבוגרי צבא בעלי. למעשה, זהו המשכה של מדיניות ההתנחלות בשטחים, שבאה לידי ביטוי בפינוי אוכלוסייה מקומית לטובת יישוב יהודי. בנגב אפשר להרחיב יישובים קיימים ולהתיישב באזורים לא מיושבים, ולא חייבים לבנות על הריסות של כפרים בדואיים.

החלטת בית משפט העליון בעניין אום אל־חיראן נראית לי מוטעית, לא צודקת, לא מוסרית וגזענית. האם היתה משתנה לו פגשו השופטים את תושבי היישוב הבדואי והביטו בעיני ההורים והילדים?

תמר חכם, עומר

תביעה נגד האו"ם

בתגובה על "דווקא נובמבר" מאת שאול אריאלי ("הארץ", 18.11)

לקראת כ"ט בנובמבר אני מציע לאבו מאזן לתבוע את האו"ם על ההחלטה של כ"ט בנובמבר 1947. מדוע הוא מסתפק בתביעה נגד בריטניה על החלטת בלפור הרחוקה יותר, מ–2 בנובמבר 1917? ומדוע שלא יתבע את הקב"ה, שהבטיח את הארץ לעם היהודי הרבה לפני שהאיסלאם נולד?

מיכאל דייצ'ב, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו