בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 29.1.2017

10תגובות

גיא רולניק ידע

בימים אלה, כשפרשת אליעזר פישמן נמצאת בכותרות, אני מבקש להזכיר נשכחות, למען הסדר הטוב.

בסוף שנות ה–90, כשגיא רולניק ערך את מדור שוק ההון ב"הארץ"—כלכלה, ישבנו בחדרו ועסקנו באקטואליה. ואז לפתע הוא אמר: "הסיפור האמיתי הוא שאליעזר פישמן פושט רגל".

הופתעתי. פישמן היה אז בשיא כוחו והאימפריה שלו נסקה לגבהים. שאלתי איפה זה פורסם, כי לא ידעתי על הליכים משפטיים כלשהם שמתנהלים נגד פישמן.

לא תקרא על זה בשום מקום, כי הבנקים לא נוקטים ולא ינקטו צעדים נגד פישמן, ענה רולניק. ההסבר היה פשוט: אימת כוחו כאיל־תקשורת, ולא בשל היותו משקיע מתוחכם כביכול.

אמרתי לו: אבל לפישמן יש מוניטין מצוינים בעקבות פרשת קרן רונית. הוא החזיר מכיסו כספים למשקיעים עד הפרוטה האחרונה.

ורולניק ענה: בהיקף החובות שיש לו היום (לפני כשני עשורים) הוא לא יוכל להחזיר את ההלוואות ובעתיד גם לא את הריביות.

הקשיתי עליו: אבל פישמן הוא רואה חשבון, אומרים עליו שהוא קונה חברות אחרי שהוא בוחן את הדו"חות הכספיים. מכאן, שהוא הרי יודע מה מצבו.

בדיוק כך, ענה לי רולניק. הוא יודע את האמת וגם הבנקים יודעים. אבל הם לא פועלים.

אז זה נשמע הזוי. אבל מסתבר שהבנקאים ידעו ושתקו, ועוד הוסיפו כסף חדש וטוב למדורת המזומנים של כולנו שנשרפה כליל. שמותיהם ותפקידיהם ידועים. חלקם עוד אתנו.

איך אמר פישמן, לא ביקשתי אשראי, הם דחפו לי ליד. ועל כן חייבים לבוא עמם חשבון.

בן־ציון ציטרין, תל אביב (בעבר עיתונאי ב"הארץ")

מה קרה לפני 20 שנה

הופעתו המביכה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בכנסת ישראל סיפקה מספר אמירות הזויות, כגון שאלותיו הרטוריות: האם אסור לקבל מתנות? או האם הוא היחיד מבין ראשי הממשלה שדיבר עם מו"ל של עיתון? כאילו שהתשובות אינן טמונות בהקשר ובנסיבות, הן ביחס לכמות המתנות הפנומנלית שהוענקו למשפחתו והן בנוגע לתוכנן של השיחות שניהל עם הבעלים של "ידיעות אחרונות".

נתניהו הגדיל לעשות, כאשר ניסה לחזק את טיעונו על כשרות קבלת המתנות כשהוא מציין בגאווה, כי ההיכרות בינו לבין ארנון מילצ'ן ובין משפחותיהם משתרעת על פני תקופה ממושכת — עשרים שנה. ואנו תוהים מה בדיוק התרחש לפני 20 שנה, אשר עשוי היה לגרום למילצ'ן להציף את נתניהו ורעייתו בסיגרים ושמפניות? האם נפגשו השניים באותה העת בשירות צבאי משותף? או שמא במשך לימודים משותפים באוניברסיטה? גילם של השניים מוחק כמובן באחת אפשרויות אלו, ואולם, חישוב קל מעלה, כי מדובר בשנת 1996 — בינגו — זו בדיוק השנה שנתניהו נבחר בה לראשונה לכהן כראש ממשלה, והרי לנו כמעט הודאת בעל דין לכך שהרעפת המתנות על בני הזוג נתניהו היתה בגדר מתנות התלויות בדבר.

עו"ד אריה קוקס, נס ציונה

רגשותיה הכנים

בתגובה על המכתב של משי קנסקביץ', "ההלם, הפחד והסכנה" ("הארץ", 25.1)

הכותבת משתמשת במאמרו של גדעון לוי "Deutschland uber Alles" ("הארץ", 22.1), כדי להביע את חששותיה המוצדקים מפני מדיניות דונלד טראמפ "השואף להיות דיקטטור", והיא מלאת "פחד ואימה שהשתלטו עליה".

תמוה בעיני מדוע היא נזקקה להביע את רגשותיה הכנים דווקא בהסתמך על מאמר של גדעון לוי, שלא התבייש להשתמש בניסוח הנלוז "גרמניה מעל הכל", שכל כולו מזכיר את סגנונם של הנאצים.

גליל אלישיב, כפר סבא

שימוש בזכר השואה

בתגובה על מודעת הפרסום של "בית חם לניצולי שואה ("הארץ", 26.1)

כמה עצוב, כמה עלוב, כמה מעורר שאט נפש, כיצד דווקא עמותה המסייעת לניצולי שואה עושה שימוש מפוקפק בזכר השואה, כשבמודעת התודה "לכל חברינו", המתפרסמת לרגל יום השואה הבינלאומי, מופיעה במרכז התמונה אשת ראש הממשלה במלוא הדרה.

גם הכיתוב "דווקא עכשיו" מרמז ברמז גס לרקע הפוליטי האמיתי למודעה, שדרך אגב, מעניין לדעת מי השתתף במימונה.

אבירם כץ, תל אביב

זכויות ללא חובות

בתגובה על "גרסה מרוככת של חוק הלאום תובא לאישור השרים ביום ראשון" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 19.1)

בנוסח המוצע של "חוק הלאום" נכתב, בין השאר, כי מדינת ישראל "מקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה". ואולם, מלה לא נאמרה על ה"חובות". אין חובה לשרת בצבא או בשירות לאומי, אין חובה לעמוד בעת השמעת ההימנון, אין חובה להפסיק את הבנייה הבלתי־חוקית, אין חובה לגנות מעשי טרור, או להפסיק לשבח את ה"שהידים", אין חובה להפסיק את הפגיעה העוינת בחקלאות היהודית בגליל ובנגב, וכמובן שאין חובה כלל לתמוך בקיום המדינה.

שמואל פישר, ברקן

בהשראת יד אבשלום

בתגובה על "התעלומות עוד אופפות את דמותו של אבי המרגלים" מאת משה גלעד ("הארץ", 22.1)

לכתבתו המצוינת של משה גלעד ברצוני להוסיף הערת שוליים קטנה. האנדרטה לזיכרו של אבשלום פיינברג הוזמנה על ידי המשפחה, ביוזמתה של רבקה אהרונסון, אצל חמי, בנימין אוראל ז"ל, שאותו הכירה דרך ידידים משותפים. בנימין אוראל סיפר לי בשיחה, בדרך אגב, כי את האנדרטה הוא עיצב בהשראת יד אבשלום אשר בנחל קדרון (אם כי צורת הגג שונה). האנדרטה מופיעה גם בספר: "בנימין אוראל — אדריכל ללא דיפלומה", המרכז את רוב המבנים שתיכנן.

עליזה אור־אל, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו