בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 2.2.2017

61תגובות

השוביניזם נתקע לי בגרון

בתגובה על "בעננים עם מאטה הארי" מאת שגיא כהן ("הארץ", 27.1)

במאמרו משבח מבקר המסעדות שגיא כהן, לראשונה זה זמן רב, מסעדה תאילנדית חדשה שנפתחה בתל אביב. לכאורה, המאמר הזה נכתב בעבורי — חובבת אוכל תאילנדי, מתגוררת בתל אביב, ובין היתר גם מלצרית במסעדה. עם זאת, בעודי מתרגשת מליקוי החמה הנדיר הזה — גם מסעדה תאילנדית וגם מומלצת על ידי כהן — התעכבתי וחזרתי לקרוא שוב את המשפט הבא: "אחד היתרונות של מסעדות שהן נצר למסעדות מצליחות, הוא היכולת לקחת שלוש־ארבע מלצריות מעולות ממסעדת המקור והן כבר יתפיחו את העיסה".

נתקע לי הפאד תאי בגרון. האם במסעדת "קב קאם" החדשה כל המלצרים מלצריות? האם זהו הקונספט של המקום — רק נשים ממלצרות בו? או שאולי זה manner of speaking ומבחינת כהן כל נותנות השירות הן נשים? השף הוא כמובן גבר, מעצב הפנים הוא גבר, שניהם עושים עבודה נפלאה, והנשים? ממלצרות מעולה. לא זאת אף זאת, הן כבר יתפיחו את העיסה. האם היה כהן מוכרח להשתמש במטאפורה כל כך שוביניסטית? כקוראת מושבעת של המג'ונדרת צפי סער, התחלחלתי. ממלצרים אתי גברים לא מעטים, והמנהלות שאני עובדת אתן הן נשים בלבד.

לא בכדי רגילים להתנכל לנשים נותנות שירות. מניסיון. בגלל זה הן, אגב, גם מוטרדות מינית "ברף התחתון" כעניין שבשגרה. שוב, מניסיון. המלצרית, האחות, המזכירה, כולן עושות עבודה "נחותה" (אבל נפלאה) לעומת השף, הרופא והמנהל. מעיתון שמקדם ללא הרף אג'נדות פמיניסטיות הייתי מצפה לערוך נכון יותר את כהן, או להעסיק מבקר מסעדות פחות שוביניסט. רעיון נוסף הוא להוסיף, רחמנא ליצלן, מבקרת מסעדות.

יעל שגב, תל אביב

היו ימים במושבה

בתגובה על "הרב הראשי לשעבר מצגר הורשע בקבלת שוחד במסגרת הסדר טיעון" מאת שרון פולבר ("הארץ", 31.1)

אני אשה חילונית. מבוגרת מאוד. מספיק מבוגרת, כך שבילדותי היה עדיין החינוך משותף לדתיים וחילונים. היינו מושבה קטנה, כולם למדו יחד וביקרנו זה בבית של זה, בלי לחשוב באיזה בית מתפללים ובאיזה נוסעים בשבת.

למדנו קצת לקרוא בסידור. בהנחיית אחד המורים הדתיים קיימנו והשתתפנו מבחירה בקבלות שבת הזכורות לטוב עד היום. שרנו ביחד "לכה דודי", ובארוחות הצהריים במסעדה הבית־ספרית התחרינו מי יקריא את ברכת המזון. ידענו מהי יהדות חופשית, ואפילו היינו, כילדים, ביחסי ידידות לבביים עם הרב המקומי. כל זה היה מזמן, אך השאיר טעם טוב, שלצערי הלך והתפוגג עם השנים. בכל זאת נשאר בלבי שמץ של הערכה למושג רב, רב ראשי ולמה שהוא מייצג.

עד עכשיו. השבוע, לאחר החדשות המכוערות הקשורות לרב יונה מצגר, ציפיתי לשמוע איזושהי התייחסות ממישהו מהעולם הדתי. אנחנו שומעים אותם כל הזמן בהקשרים מגוונים, אבל לא שמעתי אף מלה של גינוי למעשים המכוערים שעשה הרב מצגר. חבל מאוד מאוד.

רותי השמשוני, פרדס חנה

נחפזים לגנות אחרים

בתגובה על "יו"ר צעירי הליכוד פגש בכיר במפלגתה של לה־פן" מאת ברק רביד ("הארץ", 26.1)

יש בישראל מגמה לכנות מפלגות ימין בצרפת, אוסטריה או הולנד, למשל, מפלגות לאומניות, גזעניות, בעלות סממנים נאציים וכו'. לדעתי הצנועה, כל המפלגות הללו היו מוצאות בישראל את מקומן ליד מרצ, על פי השוואה של מצעיהן עם המצעים של מפלגות בישראל ("שנאת הזרים" מסתדרת כאן היטב עם "מדינה יהודית" או "מדינה ציונית". לפני שנחפזים להאשים את האחרים בגזענות, אולי הגיע הזמן להפסיק לגנותן — או להתחיל לגנות גם את המפלגות הישראליות, היהודיות־ציוניות?

שוקי לוסטיג, רחובות

שומר לילה ותו לא

בתגובה על המכתב של מרדכי זלדון, "בעד דמוקרטיה סוציאלית" ("הארץ", 27.1)

איני מבין כיצד ניתן לקרוא ציטוט אחד מדבריו של ישעיהו ליבוביץ שהבאתי במכתבי ("ליבוביץ נגד מדינת הרווחה", "הארץ", 20.1), ולהחליט שדבריו מתייחסים רק לשלטון מפא"י. עם זאת, בידי מספר ציטוטים רב ביותר, אשר מאשש באופן חד משמעי את הטענה שהעליתי: ליבוביץ התנגד מכל וכל למדיניות רווחה, ובלשונו: "לא זו בלבד שאין המדינה ערך, אלא היא אפילו איננה המכשיר להגשמת ערכים" ("אמונה, היסטוריה וערכים", הוצאת אקדמון, ירושלים תשמ"ב); "השלטון מוסמך להכריע בבעיות תועלתיות מסוימות (לא בכולן!), ואין לו סמכות להכריע בבעיות ערכיות — לא מוסריות ולא דתיות, ואפילו לא חברתיות (במידה שאין להן השלכות משפטיות)" ("הארץ", 5.10.1984).

בהמשך דבריו כתב ליבוביץ, כי אלה שרואים במדינה כלי למימוש ערכים הם פשיסטים, קללה חמורה ביותר במושגיו. בשיחה שקיימתי עם פרופ' אסא כשר, שכידוע היה מחבריו ומתלמידיו הקרובים ביותר של ליבוביץ, הוא אמר לי כי ליבוביץ ראה במדינה "שומר לילה ותו לא" — פירוש הדבר שלפי ליבוביץ אל לה למדינה לעסוק בדבר מלבד בתחומי ביטחון, חוץ וביטחון פנים.

נועם אורן, ירושלים

הרוח הרעה

בתגובה על "מעשה לא אנושי באום אל־חיראן" מאת משה ארנס ("הארץ", 31.1)

הגיע הזמן שמשה ארנס יחדל לכתוב דברים נכונים — ויחד עם זאת ימשיך להתעלם מהגורם שממנו נובעים מרבית אותם דברים רעים הקורים במדינה: בנימין נתניהו, ראש הממשלה.

נתניהו, בן טיפוחיו של ארנס, שהביא אותו למשרד החוץ ותמך בו בעלייתו במדרגות השלטון, אולי אינו היוזם של פרטי המעשים הרעים, אך אין ספק שכולם נובעים מהרוח הרעה שהוא משרה על כל סובביו ומלחכי הפנכה המצויים לידו.

מיכאל סלעי, רמת גן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו