בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 8.2.2017

תגובות

זה קרה באירופה

בתגובה על "הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את החוק להפקעת אדמות פרטיות של פלסטינים" ("הארץ", 7.2)

לסבא שלי היה אטליז, יום יפה אחד הוא הופקע. נמכר בכפייה ובהתאם לחוק, לבן העם הנבחר.

לדוד של אמי היה בית חרושת לשוקולד, יום יפה אחד הוא הופקע. נמכר בכפייה ובהתאם לחוק, לבן העם הנבחר.

זה קרה באירופה בשנת 1936. ההמשך ידוע.

דן אדלר, חיפה

פרסום מוקדם מדי

בתגובה על "רגב תומכת בהסכם שיתוף פעולה תרבותי עם האיחוד האירופי שלא יכלול התנחלויות" מאת ברק רביד ("הארץ", 29.1) ועל "רגב התחרטה, והסכם שמחרים את ההתנחלויות הוסר מדיון בממשלה" מאת ברק רביד ("הארץ", 30.1)

אולי יסבירו לי עורכי "הארץ" מה בער להם לפרסם, ערב חתימת ההסכם לשיתוף פעולה תרבותי עם האיחוד האירופי, את העובדה שההסכם כולל סעיף המונע מענקים מההתנחלויות? לא היה ברור שצרת התרבות, שרדידותה וחוסר הרצינות המאפיינים אותה עומדים ביחס ישר לצווחנות ולהיסטריה שלה, לא טרחה לקרוא את ההסכם ביסודיות ולכן הממשלה תחתום עליו? לא היה עדיף להציף את הסעיף הנ"ל אחרי החתימה? עכשיו לא השארתם לרגב ברירה אלא לסגת מהחתימה.

דן זלינגר, כסלון

מעטים ונשגבים

בתגובה על "מדע לא מדויק" מאת אורנה רינת ("הארץ", 1.2)

אינני מכיר את אורנה רינת, אך בכל פעם שאני קורא את מאמריה אני מחבק את דבריה הנכוחים חיבוק אמיץ. רשעותו ואכזריותו של האדם אל בני מינו, אל בעלי החיים ואל סביבתו אינן טעונות הוכחה. הפלא הוא באותם מעטים ונשגבים החומלים וחסים על אנשים ובעלי חיים.

רוני ארוטשס, ירושלים

אין קונים לעיצוב

בתגובה על "היפהפה הנרדם" מאת נעמה ריבה("הארץ", 7.2)

בכתבה על מוזיאון העיצוב בחולון, התעלמו כל המגיבים מן האספקט המסחרי של העיצוב בארץ. בהבדל מהמצב באמנות, לא קיים כמעט בארץ קהל אספנים של עיצוב ישראלי. אחת הסיבות לכך היא שהקהל לא נחשף דיו לסצינת העיצוב. למעט הביאנלות השונות לעיצוב במוזיאון ארץ ישראל, ותערוכות הבוגרים במכללות לעיצוב, המושכות קהל רב, אין בשום מוזיאון אוסף של עיצוב ישראלי מודרני ואין תצוגות קבע ותצוגות מתחלפות של עבודות צורפות, קרמיקה, טקסטיל וזכוכית.

למרות ריבוי המעצבים המוכשרים בארץ, אין תצוגת קבע שהקהל יכול לראות בה (ולרכוש בהמשך) עבודות עיצוב. במוזיאון בחולון חייב היה להיות אוסף קבוע של פריטי עיצוב היסטוריים וחדשים, שבלעדיו אין הצדקה לקיומו של מוזיאון לעיצוב. לצדם של שני בתי הספר המובילים לעיצוב, בצלאל ושנקר, צריך היה להקדיש מחשבה (ותקציבים) לרכישת אוספים של עבודות בוגרים ומורים, ולבנות גלריה או מוזיאון קטן צמוד, שבו ניתן לראות תצוגות קבועות ומתחלפות של העבודות לאורך השנים.

אביבה בן סירה, תל אביב

הפחדת הציבור

בתגובה על "נוגדי דיכאון יכולים להיות מסוכנים" מאת טוני שחר ("הארץ", 5.2)

כפסיכיאטר שנותן גם תרופות נוגדות דיכאון וגם טיפול שיחתי מכל הסוגים לפי הצורך, אני מודאג שמא המאמר של ד"ר טוני שחר יובן על ידי קוראים רבים בצורה שתסכן את בריאותם ותגרום למטופלים הזקוקים לתרופות נוגדות דיכאון להפסיק לקחת אותן. עיתון "הארץ" אינו המקום הנכון לפרט את הטעויות בשיקול הדעת ובציטוט הסטטיסטיקות שד"ר שחר הביא.

אילו הדברים נאמרו בכנס, הייתי נענה לדבריו בתור תרגיל אקדמי, כפרובוקציה המביאה לדיון נוקב והמשך מחקר פורה. אך בערוץ ציבורי כעיתון "הארץ" אני רוצה להביא את הדעה של הרוב המכריע של הרופאים המובילים בתחום הדיכאון וגם של הרופאים העוסקים בפרקטיקה של טיפול יומיומי בדיכאון. הדעה הזאת היא שלעתים מטופלי דיכאון זקוקים גם לתרופות וגם לשיחות מתאימות.

אין ספק שיש דוגמאות של שימוש לא נכון בתרופות, כפי שיש דוגמאות של שימוש מיותר ולא מכוון בטיפול בשיחות. חבל אם המאמר של ד"ר שחר יגרום לחולים הזקוקים לתרופה נוגדת דיכאון להימנע מהשימוש בה, שיכול להציל חיים, ללא התייעצות עם רופא שיכול לספק גם תרופות וגם שיחות. כפסיכולוג שמותר לו לטפל רק בשיחות, מוטל עליו להיזהר מלראות רק את מה שהוא למד. הסיכון האמיתי, אך הקטן, לעלייה באובדנות בגלל חלק מהתרופות דומה בעיני לעלייה בסרטן משני בחולה סרטן שטופל בהצלחה בתרופה כימותרפית.

חבל שד"ר שחר משתמש בסיכונים של תופעות לוואי כאלו כדי להפחיד את הציבור משימוש נכון בתרופות שהן חיוניות גם לדעתי האישית, כחוקר בכיר של דיכאון, וגם לדעתם של כל חברי האיגוד שאני מכיר ושאותם אני מייצג.

פרופ' חיים בלמקר,יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל

מנהיגות אמיתית

בתגובה על "מכת מוות לעיר אילת" מאת רון חולדאי ("הארץ", 5.2)

שוב הוכיח ראש העיר רון חולדאי מנהיגות אמיתית מה היא. למרות הנזק הכלכלי לעירו תל אביב בעקבות הצעתו להמשיך בהפעלת שדה דב עד למציאת חלופה הולמת, ממשיך ראש העיר בגישה מנהיגותית ("אני קודם כל ישראלי") ודואג לאינטרסים של הציבור בכללותו, הן הציבור בתל אביב ולא פחות הציבור באילת.

כדאי שאלה הקוראים לעצמם "מנהיגים" ודואגים בעיקר לעצמם ולרווחת משפחותיהם, ילמדו מחולדאי כיצד על מנהיג אמיתי להתנהל.

אבי גרנות, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו