מספיק להתלהב מבגין

עמיר סגל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמיר סגל

בשבוע שעבר מלאו 25 שנים למותו של מנחם בגין, ובעוד חודשיים ימלאו 40 שנה למהפך — והנוסטלגיה אליו מתעוררת. לא שבגין זקוק לכך, יש כלפיו הערכה גבוהה בציבור, המגובה בתקציבי עתק שמושקעים בתחזוק זיכרו ופעילות האצ"ל שעליו פיקד. זאת, כדי לחזק את מורשת בגין שהיא, לכאורה, מורשת הליכוד.

בימים אלה קל להתגעגע לבגין, כשרואים את העליבות הכרונית של הליכוד, ובכנסת הנוכחית במיוחד. לי עצמי יש חיבה גדולה לספריו של בגין, "לילות לבנים" ו"המרד", והערכה לנאומיו ואישיותו, אבל לא לפעילותו. בגין היה אחד מראשי הממשלה הפחות מוצלחים שהיו לישראל, להוציא הישג אחד — הסכם השלום עם מצרים.

מדור הזירה

הכישלון הבולט של בגין היה מלחמת לבנון, מלחמה שנגרר אליה על ידי אריאל שרון, כנראה הטעות הבוטה ביותר בהיסטוריה המלחמתית של ישראל. מבצע צבאי שנהפך לשקיעה ארוכה בבוץ הלבנוני. מאות חיילים ישראלים נהרגו במלחמה, ואלפים נפצעו — מה שהביא לשקיעתו של בגין עצמו בייאוש ולנטישת תפקידו.

מבחינה כלכלית היתה כהונתו של בגין כישלון קולוסאלי, שהסתיים במשבר האינפלציה. אוהדיו מהללים את התוכנית לשיקום השכונות שהציגה ממשלתו, אך תחת בגין קודם הכרסום במערכות הרווחה, כחלק מאידיאולוגיית ימין כלכלי, שהובילה למשבר הכלכלי החמור בתולדות המדינה.

אפילו הסכם השלום עם מצרים, הישג אדיר של בגין, אינו חף מפגמים. אחד הוא התקדים המסוכן של ויתור על כל שטחי סיני ובכך קידוש קווי 67'. השני, בגין לא הצליח להעביר את רצועת עזה למצרים, וכך כפה על ישראל המשך התמודדות עם הבעיה העזתית ואחריות לגורל תושבי הרצועה.

כך שמעבר לנוסטלגיה או לניסיון להתחנף לאוהדי בגין בימין — כדאי לזכור את בגין כפי שהיה: אדם ישר, רטוריקן מבריק, פוליטיקאי מרתק ואמיץ, אך ראש ממשלה לא מוצלח.

עמיר סגל, ירושלים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ