מכתבים למערכת 31.3.2017

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

הראשונים שלחמו נגד היטלר

בתגובה על המכתב של חדוה בן ישראל, "היטלר בירושלים" ("הארץ", 29.3)

מדור הזירה

המכתב מאזכר מאמר תחת הכותרת "היטלר בירושלים" משנות השלושים, של עיתונאי בגרמניה, "המסתמך על עיתונאי ירושלמי ידוע, שמצטט את אחד המפגינים". הכותבת, פרופ' חדוה בן ישראל, מסיקה מהרכילות הזאת שלא רק יאיר שטרן "חשב לעשות עיסקה עם היטלר". קדמו לו בעשר שנים צעירים רוויזיוניסטים בהנהגת אבא אחימאיר.

אכן, סטודנטים חברי "ברית הבריונים" הפגינו ב–1932 נגד פתיחת קתדרה לשלום בינלאומי על שם נורמן בנטוויץ ונגד "ברית שלום", ועל כך כתב זאב ז'בוטינסקי במאמרו "על אוואנטוריזם": "פריסת שלום לך מרחוק, אב"א אחימאיר, מורנו ורבנו".

באוניברסיטה העברית, שרוח מגנס התבוסתנית ריחפה מעליה — זה מגנס שהתנגד למדינה יהודית והשווה בין לוחמי חרות עבריים לבין הנאציזם הגרמני — היתה זו תעוזה של סטודנטים להפגין נגדו ונגד בנטוויץ. אלה הסטודנטים שכעבור שנה — חדוה בן ישראל נמנעת מלהזכיר זאת — הורידו בתעוזה נוספת את הדגל הנאצי מעל הקונסוליה הגרמנית ברחוב הנביאים בירושלים.

דגל שחור־אדום זה וצלב קרס במרכזו שמור עד היום במכון ז'בוטינסקי בתל אביב. הוא ההוכחה מי נלחם ראשון נגד היטלר כאן בארץ־ישראל.

יוסי אחימאיר, יו"ר מכון ז'בוטינסקי, תל אביב

חלוקת הארץ הראשונה

בתגובה על המכתב של עודד פז, "פג תוקף ההבטחה האלוהית" ("הארץ", 26.3)

בהמשך להערתו של עודד פז על מאמרו של פרופ' שלמה אבינרי, "על כיבוש ונכבשים" ("הארץ", 17.3): אברהם אמנם קיבל הבטחה — כך כתוב — לכל ארץ ישראל, ועל זה מסתמכים המתנחלים. אבל אברהם, כאיש חכם, קיבל החלטה פרגמטית — למרות ההבטחה — לוותר על חלק מהארץ למען השלום. כאשר התעורר סכסוך חמור על שטחי מרעה בין רועי אברהם לרועי לוט, הציע אברהם את חלוקת הארץ ביניהם וקבע תקדים שצריך להדריך אותנו, ומכך המתנחלים מתעלמים. הכל כתוב בספר בראשית.

דוד זוהר, ירושלים

הציון: נכשל

בתגובה על "כ"ץ מחרים את עמותת אור ירוק בגלל ביקורת" מאת אורן דורי (TheMarker, 29.3)

השר ישראל כ"ץ הודיע על ניתוק הקשר עם עמותת "אור ירוק", לאחר שמתחה ביקורת על תפקודו הלקוי. כ"ץ שכח, כי בשנת 2012 הציג לממשלה תוכנית תלת־שנתית להפחתת מספר ההרוגים בתאונות הדרכים ל–280, אך לגודל האסון, מספר ההרוגים בשנת 2016 היה 372. כ"ץ לא קרא, כנראה, את דו"ח מבקר המדינה מנובמבר 2016, שמצא "כשלים רבים בפעילותם של משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים".

השר כ"ץ הזניח לחלוטין את מחויבותו לבטיחות בדרכים בעת שהכריז בשמחה על העלאת המהירות המותרת בכביש 6 ל–120 קמ"ש, ואף הגדיל לעשות וסיכם עם משטרת התנועה, כי תעלים עין מחריגה של 10% מעל המהירות המותרת. לא בכדי זינק מספר ההרוגים בשנה בכביש זה משלושה ל–12 בתוך ארבע שנים.

לאחר שבע שנים בתפקיד שר התחבורה והבטיחות בדרכים טוב יעשה השר ישראל כ"ץ אם יפנה את כיסאו לשר חדש, שיקדיש את כל מרצו למלחמת חורמה בתאונות הדרכים.

מיקי גור, נווה מונוסון

זה לא מצחיק

בוויכוח על התאגיד מול רשות השידור, יש התעלמות משתי בעיות הקשורות זו בזו. בעבר, רשות השידור היתה היחידה. פעמים רבות, השימוש בעובדה זו היה ראוי. רשות השידור העזה לתת במה של רבע שעה בשמונה בערב ללהקת שוליים מצוינת כגון "הקליק" בשנות השמונים. פינת השיר של "זהו זה" לא היססה לארח את הלהקה "היחידה לטיפול נמרץ", כמו גם להעסיק יוצר רבגוני ומרשים כשלמה גרוניך על בסיס קבוע. כיום, כאשר המאבק על השלט לא פוסק, אין שום סיכוי לתת פתחון פה ורייטינג מרשים לאמנים פורצי דרך מבלי להסתכן באופן ודאי בירידה בשיעור הצפייה.

השבוע גיליתי להפתעתי, שאולי לא כולם ברשות השידור מבינים את השינוי שחל מאז. בשעת לילה מאוחרת, שודרה בשידור חוזר תוכנית המופת מן העבר "על טעם ועל ריח". רק הדקות הראשונות זכו לקבל תרגום. איש לא טרח לתקן את התקלה ולהוסיף כתוביות, וכך שודר הפרק עד סופו. מי שלא שולט באנגלית לא היה מסוגל להבין על מה מדובר וממילא גם לא לצחוק.

אשמח מאוד אם יימצא פתרון שיביא לקיום שידור ציבורי ראוי לשמו, שיצליח הן לשמור על איכותם של השידורים, והן להשיג מספר גדול של צופים. כאשר במשך חצי שעה איש לא שם לב לתקלה כה מהותית, קשה להיות אופטימי.

יוסי סגול, שדה נחמיה

די לציד

בתגובה על המכתב של פרופ' יורם יום טוב, "לא לרחם על ציידי צבאים" ("הארץ", 28.3)

אני מסכים עם הכותב, המבקש להחמיר בענישה בעבירות ציד לא חוקי, אך נשאלת השאלה: מדוע לא לאסור את הציד בכלל? כאשר נשיאת רובה ציד ומלכודות תהיה עבירה פלילית ייעלם לפחות אחד מהגורמים להיעלמותן של חיות הבר. על הציד לעבור מהעולם ויפה שעה אחת קודם. מובן מאליו שהחוק צריך גם לאסור ייצור וייבוא של רובי ציד ומלכודות.

שי קופליק, תל אביב

החרמה עקבית

בתגובה על "להחרים את ממרח 'השחר'" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 30.3)

אני קורא לרוגל אלפר לסרב לקבל תשלומים מ''הארץ", שכן ל''הארץ'' הכנסה מפרסומות של מפלגות וגופים התומכים ב''כיבוש'', או לשם יעילות, שיחרים את העיתון כליל.

יצחק יעקבסן, ירושלים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ