בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי אזהרה מראש

תגובות

בתגובה על "4 ימים לבחירות: הפגנת 1 במאי בפריז הידרדרה לעימות אלים" ("הארץ", 3.5)

ברצוני למחות על פרסום התמונה שצורפה לידיעה זו, שבה נראה שוטר עולה בלהבות, פשוטו כמשמעו. בעיני, השאלה העיקרית במקרה זה אינה מה מותר ומה אסור לעיתון לפרסם, וגם לא מה מטרתו של העיתון מבחינה אינפורמטיבית; לעיתון מותר לפרסם ומטרתו להביא ידיעות חשובות לקורא.

כל זה נכון. אלא שבתוך אמת זו ישנם בקיעים שקצת קשה לעמוד עליהם, כי הם אינם נובעים מחוק, נורמה או תכלית ברורים. בקיעים אלה בהתנהלות העיתונאית נוצרים בשל רגישותו — או יש המכנים זאת חולשתו — של הקורא.

מותר לפרסם את תמונתו של שוטר שעולה בלהבות? מותר. ראוי לפרסם תמונה כזאת? זה תלוי. מבחינה חדשותית כן. מבחינת היכולת של הקורא, או קוראים מסוימים, להכיל את מראה הזוועה — לא ולא. כשראיתי תמונה זו אמרתי לעצמי: הם הרסו לי את היום. לא זורקי בקבוק התבערה — אלימות עד מוות ישנה בכל העולם, ולא רק בצרפת, גם במחוזותינו, כמובן. לכתוב על כך צריך. להראות בתמונה?

מוכרת האימרה: "תמונה שווה אלף מלים". אלא מה? גם הזוועה מוכפלת באלף. וכמו שמזהירים לעתים בטלוויזיה מפני "תמונות קשות" ואנו מסתירים אותן מעיני הילדים ובדרך כלל גם מעינינו, כך צריך להיות גם בעיתון. אלא שהעיתון אינו מזהיר — והאמת המרה והבלתי נסבלת מוטחת בפרצופך.

מותר לכם להמשיך בכך, אבל יש לשאול: האם אין להביא בחשבון הגנה מסוימת על נפשו של הקורא שצריך, על אף האסונות התכופים, להמשיך בחייו באופן נורמלי עד כמה שניתן?

צריך להיות איזה גבול ידוע שאותו לא עוברים, לא מחמת צנעת הפרט, אלא מחמת הזוועה.

ד"ר הגר גור אריה, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו