כותב עם יד שמאל

יורם בק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יורם בק

בתגובה על "השמאל מציל את ישראל" מאת גדעון לוי ("הארץ", 18.6)

זכייתו של דויד גרוסמן בפרס מאן בוקר נתפשת אצל גדעון לוי כהוכחה נוספת לעליונות השמאל על הימין. נשאלת כמובן השאלה האם גרוסמן זכה מפני שהוא איש שמאל, או מה שסביר יותר, בשל כישרונו הספרותי. ללוי יש תשובה ברורה: "לימין בישראל אין מצפון: הוא לאומני וגזעני מדי. לכן לא יכולה להיווצר בו יצירה בעלת ערך".

מדור הזירה

יש להניח שלוי בקי בספרות המערב לדורותיה, ויודע על סופרים דגולים "חסרי מצפון", כהגדרתו, שהימין ההיסטורי הוציא מקרבו: דוסטויבסקי (הלאומן האנטישמי) ת"ס אליוט (הריאקציונר), פאונד (הפאשיסט), סלין (הפרו־נאצי), ועוד כהנה וכהנה. ובנוגע לספרות העברית, האם אפשר לקבוע כי עגנון, הזז, אלתרמן, גורי ואצ"ג (כולם חתומים על העצומה למען ארץ ישראל השלמה) היו חסרי מצפון? היום לוי היה מגדירם כאנשי ימין.

אבל הסכנה בקביעה זו מרחיקת לכת. אם זה מן הנמנע שיהיה איש ימין שהוא גם איש תרבות, משמע יש כאן הכפפה של התרבות לפוליטיקה, מה שמזכיר לנו משטרים אפלים, למשל כאשר "הריאליזם הסוציאליסטי" היה האסכולה היחידה בספרות. זה אפילו חמור מהתופעה המבישה הנקראת מירי רגב, שכן אם השמאל יגיע לשלטון ולוי יהיה קומיסר תרבות, הוא יטען לשיטתו שלא ייתכן עקרונית שאיש ימין יהיה גם אמן ויוצר, וזה יעניק לו גושפנקה כוללת להדיר את כל מי שלא יסכים עם השקפתו הפוליטית. זהו בולשביזם מובהק, מצועף בליברליזם מזויף. הוא מסוכן מכל הבחינות. הוא טוטאלי, פנאטי ודורסני.

אם אמנם יש עוד כאלה בשמאל שדעתם כדעתו של לוי, אזי ישראל ניצבת בתוך דילמה בין שתי אפשרויות רעות: להיכנע למדיניותם של בנט ורגב, המנסה לצנזר את התרבות, או להמירה בטוטליטריות תרבותית של השמאל, הנשענת על הצדקה עקרונית. לא ברור איזו מן השתיים מסוכנת יותר.

יורם בק, ירושלים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ