בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 4.7.2017

61תגובות

אני באמת לא אולמרט

בתגובה על "בצאתו מהכלא הבוקר, לא אולמרט הוא הגיבור, אלא האנשים שמיצו עמו את הדין" מאת דן מרגלית ("הארץ", 2.7)

דן מרגלית הוא צדקן גדול בעיני עצמו ומנסה לזכות את אהוד אולמרט על ידי כך שהוא מבדיל אותו מאהוד אדיב. אכן, אני אינני כמו אולמרט, הדוניסט מושחת שניסה לעשות שלום ועשה שתי מלחמות שזרעו רק עוד מוות וחורבן — כשם שהוא איננו שמאלן "אוהב ערבים" כמוני. אף על פי כן, נראה שגם אולמרט מכיר היטב את נפש ידידו לשעבר והוא יודע שמרגלית הוא מסוג האנשים שעדיף לא מעוקצם ולא מדבשם. אותם אנשים עליהם נאמר, שעם ידידים כאלה אדם לא זקוק לאויבים.

אודי אדיב, חיפה

אם המרגלית

בתגובה על "רק לא הרצוג ופרץ" מאת רוית הכט ("הארץ", 30.6) ועל "יום גדול עומד בפתח" מאת גדעון לוי (2.7)

אני מסכימה עם רוית הכט בהכרת החשיבות של מפלגת העבודה למחנה השמאל הישראלי ומשום כך גם בחשיבות הרבה שיש לבחירת מנהיג המפלגה. איני מסכימה עם הזלזול המופגן של גדעון לוי בבחירות אלה, שלטענתו לא ישנו כלום. הכט מסיימת בקביעה שאם מפלגת העבודה חפצת חיים, אחד משלושת המועמדים — אבי גבאי, אראל מרגלית או עמר בר־לב — חייב לעבור לשלב הבא.

גבאי אדם ראוי, אך לא ניתן לסלוח על העובדה שהיה שותף להקמתה של הממשלה הימנית הקיצונית הרעה הזו, ויסלחו לי חברי, שהזמינו אותי לחוגי בית שקיימו איתו. בר־לב הוא מועמד מצוין, בעל מעלות וזכויות אך להערכתי, למרגלית יש את היכולת להילחם בביבי בראשות האופוזיציה ולהילחם על הנהגת המדינה בהמשך.

הוא אולי בוטה, אבל הוא לא מתבייש לומר שהוא שמאלן. אולי לא מספיק שמאלן עבור לוי, שלא היה מרוצה מהתשובה לגבי הכללת הרשימה המשותפת בממשלה עתידית בראשותו. מרגלית הוא פעיל חברתי למען הקהילה, הוא ייסד עם אשתו את עמותת "בקהילה" שפועלת בשכונות מוחלשות בירושלים ומטרתה לשנות את המציאות החברתית. הוא לא רק מדבר אלא פועל למען הפריפריה, הוא מקדם תוכנית אינטרסים כלכלית אזורית כדי לקדם שלום אזורי.

כאמור, אני מאמינה שמרגלית מסוגל להוביל אופוזיציה לוחמת בשחיתות ובהסתה ובהמשך, להתמודד על הנהגת המדינה ולהחזיר לנו את התקווה שתכריע את הפחד.

תמר חכם, עומר

הבחירות הצפויות במפלגת העבודה לבטח לא יביאו לנו מפלגה מאוחדת וברורה במצעה אלא כמו תמיד, אוסף מזדמן של אנשים שחלקם טובים וחלקם מסתננים מהשמאל ואפילו מהימין. גם הפריימריז הללו יהיו נגועים בכל החוליים של פריימריז ובכלל זה, רישום פיקטיבי של מאות מתפקדים על ידי מאכרים והוצאות כספיות גבוהות (בייחוד למי שיש).

רוב המפלגות שהרכיבו את הכנסות הראשונות כבר לא קיימות. היו ששינו את שמן ומהותן והיו גם איחודים ופילוגים רבים. גם מפא"י, בשינוי שם קטן — מפלגת העבודה — ולאחרונה: המחנה הציוני. מאז ימי גולדה מאיר ויצחק רבין הידרדרה מפא"י אצל הבוחר הישראלי ולא מצאה את הנוסחה המתאימה להתחדשותה. היא עדיין ספק מרכז, ספק שמאל, ספק צעירים, ספק ותיקים, אידאליסטים וקרייריסטים (ואראל מרגלית הטייקון השמאלני מציע: לפעול בכוח. מה זה?).

מפא"י בסיכום, היא מפלגה מדשדשת וממוחזרת שמצטמקת מבחירות לבחירות. התקומה היחידה למפלגה הזאת היא אם תתנער מהשמאל המכרסם ללא הרף בתדמיתה, ותחבור לכוחות פוליטיים אחרים ליצירת מפלגת מרכז אמיתית, עם סיכוי קטנטן להחליף את השלטון הקיים. את זאת, לדעתי, יוכל אולי לבצע רק יצחק הרצוג, בתנאי שיבין שיאיר לפיד הוא המנהיג הבא.

יהודה דרורי, שערי תקווה

למה לא תרמתי לסרנה

בתגובה על "למה תרמתי לסרנה" מאת אורי משגב ("הארץ", 23.6)

מאמרו של אורי משגב, "למה תרמתי לסרנה", טועה ומטעה. ראשית, על יגאל סרנה לא הוטל "קנס", אלא הוא חויב בפיצויים לבני הזוג נתניהו בהליך אזרחי פשוט למדי. לו הוטל קנס, שזהו עונש בהליך פלילי — היתה זו עבירה פלילית לשלם במקומו.

שנית, משגב הפובליציסט מתעלם לחלוטין מפסק הדין ומפרוטוקול הדיון (שזהו סוג של יצירת "פייק ניוז"): למעשה, סרנה פירסם דיבה בעלת אופי רכילותי, שלא היה לה כל יסוד ראייתי ושאין בה כל תועלת במאבקו של השמאל נגד נתניהו. להיפך, הזהו "עיתונאי מצליח ומשפיע" (בסיפא למאמר)? זוהי עיתונאות נחותה. בוודאי שעיתונאות כזו לא תעזור לשמאל במאבקו בנתניהו.

ולבסוף גילוי נאות לגבי, שגם ישפוך אור נוסף על סרנה: אני חבר ילדות וקרוב משפחה של רס"ן גדעון ויילר ז"ל. גדעון נפל במלחמת יום הכיפורים. הוא השאיר אחריו הורים, אחים, אלמנה ובת, שנולדה לאחר נפילתו. במלאת 20 שנה למלחמה כתב סרנה, בגיליון "ידיעות אחרונות" של ערב יום הכיפורים, כתבה רחבת היקף תחת הכותרת "הפלוגה שלי". בכתבה תואר בהרחבה מפקד הפלוגה, גדעון ז"ל, כסדיסט מרושע (ויודגש, מדובר ביחסי מפקד־פקוד מלפני יותר מ–20 שנה!) וזאת על אף העובדה כי לגדעון נשארה משפחה כואבת. המשפחה מעולם לא קיבלה מסרנה איזה סוג של הבהרה או התנצלות.

עו"ד אהרון בונה, תל מונד

כסף או קלוריות

בתגובה על "שלושה משרדי ממשלה מנסים לטרפד את מהלכי ליצמן לסימון מזון מזיק" מאת רוני לינדר־גנץ ועדי דברת־מזריץ ("הארץ", 26.6)

קשה להבין את התנגדות משרדי הכלכלה והאוצר לסימון מזונות מזיקים. האם עשו ניתוח של עלות הסימון מול החיסכון למשק מהקטנת ממדי ההשמנה?

דוד שמגר, רחובות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו