בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 26.7.2017

תגובות

זו (ביקורת) טלוויזיה זו?

"הארץ" — עמוד אחרון. מימין טורו של רוגל אלפר (או רוית הכט, לענייננו אין הבדל) על טלוויזיה. מאחר שאני מחזיקה בידי עיתון איכות הייתי מצפה לסיקור ענייני של סרט שהוקרן אתמול בערוץ 11 או של סדרה שרצה בערוץ 2 או 10. הייתי רוצה לקרוא התייחסות למידת העניין של הסיפור, המשמעות החברתית שלו, אמינות הגיבורים, רמת המשחק, זוויות צילום. בקיצור, ביקורת טלוויזיה מקצועית. במקום זה אני מקבלת דברי זוהמה ורפש על... על מי לא? בראש וראשונה מתנחלים ודתיים־לאומיים, ואחר כך כך לפי הסדר: ימנים, חרדים, ובעצם על כל אדם באשר הוא אדם.

זכותו של אלפר להביע את דעותיו הקיצוניות והפנטיות (גם שמאל יכול להיות פנטי). זכותו של "הארץ" לתת לו אכסניה. אבל למה בטור ביקורת הטלוויזיה? הקצו לו מקום בעמוד 2, שממנו אני ממילא מתעלמת מכיוון שאני יודעת מראש מה יהיה תוכן המאמר בהינתן הנושא וכותב המאמר.

תנו לנו ביקורת טלוויזיה מקצועית. תנו לנו את אורי קליין.

ד"ר יהודית אורבך, המחלקה למדע המדינה, ביה"ס לתקשורת, אוניברסיטת בר־אילן

נראה שאין פתרון

בתגובה על "לקרוא את הצוואה" מאת גדעון לוי ("הארץ", 23.7)

לא תמיד אני מסכימה עם גדעון לוי, אך הפעם הוא נגע בבעיה רגישה. לצעירים המפגעים הפלסטינים אין מה להפסיד. רק על ידי מותם הם חשים שהם מסוגלים לעשות משהו.

זה עצוב, מייאש, ובעיקר מעיד על המצב — שאין פתרון. הלוואי ואתבדה.

ד"ר עליזה פלורנטל, הוד השרון

עוד לא יבש דם הנרצחים בני משפחת סלומון מחלמיש, וכבר ניתן לגדעון לוי פתחון פה. ולהלן כמה שאלות שברצוני לשאול אותו: 1. האם בירדן, בסוריה ובלבנון מצבם של הפלסטינים יותר טוב מאשר באזורי הגדה? 2. איך תצדיק את המחבלים מאום אל־פחם? 3. לא יכולת להפגין קצת יותר רגישות, שהרי את בני עמך רצחו? 4. האם באיזשהו מקום בעולם (כהיסטוריון דגול) מצאת מיעוט פנאטי שיש לו חופש כמו פה? בוש והיכלם.

מנחם בר־צבי, קרית ביאליק

לשנות את הכללים

חדירת המחבל לבית ביישוב חלמיש ורצח שלושת בני משפחת סלומון היו צריכים להסתיים בהריגת המחבל. אסור שבמקרה כזה התוצאה תהיה אחרת. לא יעלה על הדעת, כי מחבל יוטס במסוק צה"לי לטיפול בבית חולים. העובדה שהמחבל הרוצח נשאר בחיים היא כישלון מבצעי כואב וניצחון לטרור הפלסטיני. משמעותה החמורה היא עידוד למעשי רצח.

על ההנהגה הצבאית והמדינית להגדיר שוב את הכללים ולקבוע חד־משמעית, כי חדירת מחבל לבית ופגיעה באזרחים מחייבת את החיילים לחסל את המחבלים — בלא היסוס ובלא פלפולי "טוהר הנשק".

שמואל פישר, ברקן

אחד העם על פי בנט

בתגובה על "כל הורה צריך להתנגד" מאת רם פרומן ("הארץ", 21.7)

טוב שאחד העם זכה להצטייר במערכת החינוך של נפתלי בנט כתומך בשמירת השבת. אילו היה בנט תומך גם בחמש יחידות היסטוריה של הציונות, הוא היה נזהר יותר מלהסתמך עליו כדוגמה ללימודי יהדות.

הציונות של אחד העם נאבקה על כך שהחלוץ היהודי יבנה מחדש את נוף מולדתו. הסיפור ״מחניים, מושבה קצרת ימים״ (שמשון שטיין, הוצאת יד בן־צבי תשל״ח) הוא דוגמה מובהקת לבעייתיות של הציונות הדתית כמי שראויה לבנות מולדת לציונים. תיקי הארכיון הציוני המרכזי מגוללים התנגשויות בין אנשי ״אהבת ציון״ לבין ראשי ההסתדרות הציונית, שהטילו ספק בסיכויי הצלחתם לבנות בית ליהודים. אחד העם ראה בצירוף של ״ציונות ודתיות״ אוקסימורון (קודם מתפללים, ורק אחר כך יוצאים לחלוב פרות).

סבי וסבתי, שהגיעו מטרנוב, גליציה, במסגרת חובבי ציון, נאלצו בלית ברירה לנטוש את המושבה, ורכבו עם כל משפחתם על חמורים במשך שלושה ימים לירושלים. שם נעשו חלק מ"היישוב הישן". בעיני אחד העם אז ובעיני ציונים רבים כמוני היום, קדושת השבת אינה קודמת או שוות ערך לקדושת החיים.

יהודית ירקוני, חיפה

ולחלשים לא נשאר

בתגובה על "מה משגב רוצה ממני" מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ", 21.7)

נחמיה שטרסלר נפגע. אורי משגב לא התייעץ אתו קודם שפירסם את מאמרו ולא איפשר לו לתקן. הוא הרי קולגה. האם שטרסלר מתייעץ עם אבי גבאי או עם שלי יחימוביץ' לפני שהוא פוגע בהם?

את שטרסלר לא מבלבלים עם עובדות. קביעותיו פסקניות, כולם טועים חוץ ממנו, ואם היו עושים את מה שהוא מציע לעשות — היינו מזמן בגן עדן.

אלא שהתיאוריות של שטרסלר לא עובדות. מפני ש״כלכלה חופשית ותחרותית", שתשאיר משאבים גם לחלשים, לא תתקיים כל עוד יש חברים, ולחברים עושים הקלות. בדיוק כפי שציפה להקלות מהקולגה שלו.

כמה חברים בצמרת ציפו להטבות? מגיע לחברים, לא? הם מקבלים, ולחלשים כלום לא נשאר. אך בספרי הכלכלה של שטרסלר זה לא כתוב.

ד"ר יעל גרייף, גבעת שמואל

(לא) אלמן ישראל

אני מודאג. למה אתה מודאג? ידוע ומוסכם על כולנו, שרק בנימין נתניהו יכול למלא את תפקיד ראש הממשלה. נכון. נו? ומה יהיה כשהטבע יעשה את שלו, בגיל 90, 95? לא חשבתי על זה. אולי בכל זאת יימצא עוד עשר שנים מישהו שיוכל להחליף אותו. כאן? בארץ? אני לא מאמין.

אבל צץ לי רעיון: נייבא מחו"ל עובד זר לתפקיד ראש הממשלה. האם נוכל למצוא כזה? אולי. שמונה מיליארד זה בכל זאת מאגר גדול יותר משמונה מיליון. תודה לך, עכשיו אני רגוע.

יצחק כהן, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו