בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 27.7.2017

23תגובות

קראתי את הצוואה

בתגובה על "לקרוא את הצוואה" מאת גדעון לוי ("הארץ", 23.7)

"כל ישראלי הגון חייב לקרוא את צוואתו של עומר אל־עבד", טוען גדעון לוי, והצדק עמו. בעיקר משום שרק הכרה של הצד שכנגד יכולה לגרום לנו לנסות להיכנס לראש של אדם שרוצח בדם קר שלושה אזרחים. אולם לוי קיבל כנראה תקציר מתון של הדברים, משום שאם קוראים את צוואתו של אותו "צעיר בן 20, עם חלומות ושאיפות" מהכפר כובר, מתגלה תמונה שונה לחלוטין. אותו "בעל חלומות" כתב: "אתם, בני הקופים והחזירים, אם לא תפתחו את שערי אל־אקצא..." — זה לא מאבק לאומי נגד הכיבוש הנורא, אלא מאבק למען שמו של אללה נגד אלה ש"מחללים את מסגד אל־אקצא". אותם יהודים, "בני הקופים והחזירים", כדברי הקוראן, מטמאים את המסגד שבו עלה הנביא מוחמד השמיימה.

בתקשורת חוזרים על המנטרה: שלא נהפוך את המאבק למאבק דתי משום שזהו מאבק לאומי עם סכסוך טריטוריאלי, אולם מי שקורא את הצוואה של עומר אל־עבד ושל דומיו (ויש רבים) מבין, כי המאבק הוא דתי והוא מלובה על ידי אותם אלה ששואפים לכמה שיותר דם משני הצדדים. כל מאבק, ורצוי אלים, מעלה את המניות שלהם בעיני העם וכמובן בעיני אללה.

איתמר צור, חיפה

מישהו הדליק את הגז

בתגובה על "מה שטרסלר רוצה מגבאי" מאת אורי משגב ("הארץ", 20.7) ועל "מה משגב רוצה ממני" מאת נחמיה שטרסלר (21.7)

צודק אורי משגב בכותבו, שמתווה הגז, שהוא מכנה תיק 5000, חמור יותר מכל יתר "תיקי האלף" מבחינת היקפו הכספי וכנראה גם ביתר המובנים.

לנוכח דפוסי ההתנהגות של בנימין נתניהו ואנשיו ביתר התיקים יש לחקור לעומק את התנהלותם בנושא הגז, לרבות החלפת הממונה על ההגבלים ויו"ר רשות החשמל, המעבר של רגולטורים ושל בכירי צבא ומשטרה לעבודה אצל ובעבור תאגידי הגז, ו"השורה התחתונה" שמשגב מציין — חברת החשמל ויתר המשק משלמים מחיר כפול ומשולש מהמקובל בעולם בעבור הגז, מה שיוצר לתאגידים רווחיות חריגה ומוגזמת, וזאת גם על פי דיווחי חברת נובל עצמה.

נחמיה שטרסלר מתעלם מהעובדה, שדווקא בשוק החופשי שהוא מצדד בו נהוג לבצע התאמות כשהתנאים הכלכליים משתנים. כך ביקשו וקיבלו מדינות באירופה הנחות מתאגיד הגז הרוסי גזפרום, הגדול פי כמה וכמה מחברת נובל, כך ביקש וקיבל בזמנו שלמה אליהו הנחה גדולה על קניית חברת מגדל מידי חברת ג'נרלי כשמחירי הביטוח השתנו, וכך מבקש, ובדרך כלל מקבל, קבלן המבצע עבודות בעבור הממשלה או רשות מקומית כשהוצאותיו עולות על המתוכנן.

לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי לחשוד, ששיקולי הון־שלטון הנבדקים ביתר התיקים התקיימו גם בנושא הגז. נכונות נתניהו ואנשיו לעשות הכל כדי להעביר את המתווה המקורי גם אחרי ירידת מחירי הגז בעולם ביותר מ–50%, בלי אפילו לנסות לחסוך לציבור את המיליארדים המיותרים, דורשת חקירה.

עדי ריבלין, תל אביב

ומי יוציא להורג?

בתגובה על "צייצני המוות" מאת ניצן הורוביץ ("הארץ", 25.7)

החברים שלנו בממשלה יצאו בהצהרות, שניתן לגזור עונש מוות לרוצח שרצח את שלושת בני המשפחה בחלמיש. בית דין צבאי, כך אמרו, מוסמך להטיל עונש מוות על הרוצח.

אין ספק, שהצהרות השרים נאמרו לאחר דיון נוקב ומעמיק בסוגיה זו (ע"ע צוללות וכו'). הם בוודאי מניחים, שגזר דין מוות ירתיע מרצחים אחרים, וזה יקטין את הרצון לנקמה אצל קנאים אלה. הם יחשבו פעמיים, כך מניחים שרינו, לפני שיצאו למסע הרג. כלומר, שרינו מבטלים כלא היו את הבטחות האימאמים במסגדים, לספק שבעים בתולות לאלה העולים לשמים לאחר רצח יהודים.

גזר דין מוות יעורר כמובן רב שיח כיצד להוציאו לפועל. האם בתלייה, עם או בלי כיסוי ראש לנאשם? האם לתת לרוצח לקרוא פסוקים מהקוראן לפני ביצוע גזר הדין? האם להעמידו בפני כיתת יורים מכוסי ראש? מי מחיילינו ייבחר להיות ממבצעי הירי? ומה ייעשה בגופה? נשרוף אותה ונפזר את העפר על פני אדמת פלסטין או בים? או אולי נטמין אותה במקום כלשהו כדי שתשמש קלף מיקוח? ואיך ינציחו הפלסטינים את הגיבור שלהם? האם יקראו על שמו רחוב ביישוב שבו הוא גר, או מסגד?

נראה כאילו השרים ישבו מול הטלוויזיה, אכלו פיצוחים, ובין בקבוק בירה אחד לאחר החליטו לצאת מיד בהצהרה על הוצאה להורג.

ככה מנהלים מדיניות.

רמי ויטנברג, חיפה

אין בישראל מלך

בתגובה על "מה קרה למלך ישראל" מאת רמי לבני ("הארץ", 24,7)

הפרסומים בשבועות האחרונים בקשר לחשדות ללקיחת שוחד על ידי בכירים העלו בזיכרוני פסוק מספר שופטים: בימים ההם אין בישראל מלך, איש הישר בעיניו יעשה.

ואכן, כשאין ראש לספינה היא מיטלטלת על הגלים, וכל אחד עושה כטוב בעיניו. יש אולי ראש היום, אבל הראש שלו שקוע בענייניו האישיים, בהנאות החיים, בהסתאבות ובתרגילי הישרדות מכל הסוגים. מלך הוא לא. והכפופים לו לוקחים דוגמה ומחקים את המוסר הרופף ואת השחיתות השלטונית, וה״חגיגה״ נמשכת. ואת המחיר שילמנו, משלמים ונשלם כולנו.

רוני פרבר, תל אביב

עזבי את צבי

בתגובה על "אוהב ערבים" מאת רוית הכט ("הארץ", 24.7)

אני פונה לרוית הכט: המשיכי לכתוב את כתבותייך בפוליטיקה ועיזבי את צבי יחזקאלי. כתבותיו מצוינות, מעניינות, ומאפשרות הצצה לרוע האנושי הנובע מקנאות דתית.

מירה שני, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו