ברוך הבא לצה"ל? | מכתבים למערכת 30.7.2017

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

ברוך הבא לצה"ל?

הייתי היום עם נכדי והוריו בבסיס קליטה ומיון תל השומר. הנכד התגייס לצה"ל, בשעה טובה. כמובן שהתרגשות גדולה — ילד גדל בבית חם ואוהב ולפתע נזרק למערכת אחרת, זרה ומוזרה. התאספנו, מאות רבות של הורים וקרובים, בחצר גדולה, רובה לא מקורה, בשמש לוהטת. הרגשת בלגן שררה סביבנו, והוסיפו עליו מספר קרובי משפחה וחברים (לא אנחנו), שבאו עם תופים שעשו רעש נוראי. כמובן שזאת חצר, אז עשן הסיגריות גם חונק אותך אם השמש לא הכריעה אותך. אין חנייה מסודרת, ואתה מתפתל בין מגרשי חנייה מרוחקים וחושש שיחסמו אותך. ואז, הליכה ממושכת ברגל בצפיפות גדולה.

מדור הזירה

צה"ל, ירום הודו, אינו עוד הצבא העני של שנות ה–50. למה אין אולם רחב ידיים, ממוזג, עם פינות שתייה חופשית, כיסאות ושולחנות בפיזור הולם? למה אין מגרש חנייה מוסדר, מכובד, שיקבל את פני הבאים עם בנם, שיוצא היום מהבית? הורים נפרדים מבניהם, ויש התרגשות וחשש, ופחד — למה אין דאגה למעט יחד שקט, אינטימי, דיסקרטי?

כמובן, שאפשר להיות דמגוג ולהגיד שצוללת אחת פחות תאפשר לבנות אולם קבלת פנים שמח, מפואר, ממוזג, ומגרש חנייה גדול עם גישה סבירה למקום הכינוס. אבל, הבה נירגע, יש לצה"ל מספיק כסף, גם לצוללות, ולא תאמינו, גם לבנייה של אולם קבלת פנים שייתן כבוד למעמד.

חזרתי הביתה תשוש, כעוס ונעלב, וכך גם רבים אחרים. אפשר לצפות ליותר מצה"ל.

יוסי שדה, גני תקוה

נהיה לרוב

בתגובה על "שכם אל שכם נצעד" מאת רון כחלילי ("הארץ", 23.7)

רון כחלילי ממשיך את מסעו למען שוויון זכויות למזרחים בישראל. בניגוד לקרעכצן הרגיל, הוא מציע הפעם רעיון מהפכני: צירוף קבוצות דפוקים נוספות למזרחים לשם הגדלת התהודה של זעקת הדפוקים. ואולם, הצעתו דורשת חישוב קל, מה שלא נעשה במאמר. על איזה שיעור מאוכלוסיית תושבי ארץ ישראל (כולל השטחים) מדובר בקואליציה זו? הנה התשובה: פלסטינים 30%, נשים 50%, חרדים 15%, להט"בים 8%, מזרחים 25%, סה"כ 128%. זה כמובן לא ייתכן והסיבה לכך היא חפיפה של קבוצות הדפוקים השונות (למשל, אשה חרדית מזרחית להט"בית).

אחרי חישוב מדוקדק לצורך ניכוי כפילויות אלה נמצא שהסך הכל האמיתי הוא 91.3%. ומי הם 8.7% הנותרים? נא להכיר את הדפוקים החדשים: גברים חיוורים, אשכנזים, חילונים, הטרוסקסואלים. אלה הם, אם כן, האשמים בכל הדפיקויות של הקבוצות שאותן מארגן כחלילי.

אבל מכאן מתבקשת ההצעה הבאה למר כחלילי: אנא ממך, צרף גם אותנו למאבקך ובכך תשיג קואליציה מקיר לקיר, שפירושה 100% תמיכה במאבק וניצחון מובטח לכולם, כולל המזרחים.

מנחם קראוס, רחובות

עץ על סלע

בתגובה על "מאבטח בשגרירות בעמאן הותקף וירה למוות בשני ירדנים; לאחר יממה של מגעים הוחזרו אנשי השגרירות לישראל" מאת ברק רביד, ג'קי חורי וגילי כהן ("הארץ", 25.7)

מעניין מאוד אם השב"כ מתכוון לחקור ברצינות את המאבטח שהרג את שני הירדנים בדירתו בעמאן. ייתכן שפעל נכון, אך ייתכן שפעל לא נכון. לישראל נגרם נזק וצריך להסיק מסקנות. ברור שהחקירה אינה פשוטה, אין עדים פרט למאבטח עצמו, אבל על השב"כ אפשר לסמוך, אנשיו מיומנים בחקירות והם ימצאו דרך להגיע לאמת.

אבי הלוי, קריית אונו

אינני מבין את ה"גבורה" הגדולה של המאבטח בשגרירות בירדן. לא ברור לי איך נער בן 17 מצויד במברג מסכן איש ביטחון מנוסה וגורם למוות מיותר של שני אנשים.

לאחרונה אנו נתקלים יותר ויותר ב"יד קלה על ההדק" במקום להפעיל שכל ישר ותושיה מתבקשת.

אברהם גייר, יפו

התקרית בעמאן נתנה לראש ממשלנו סולם לרדת מהעץ שצמח על סלע קיומנו (מגנטומטר/ מצלמה/ סידורי ביטחון), אבל הציטוטים וההקלטות של גיבורי המעשייה, שהופיעו אחר מעשה, מזכירים סיפור נחמד. יום אחד הלכו פו הדב וחבורתו ליד הנחל וחזרזיר נפל למים ונסחף, כמעט טובע הוא צועק – תראו איך אני שוחה...

גבי איתן, ירושלים

דרך הייסורים

בתגובה על "הר הבית בידינו" מאת ישראל הראל ("הארץ", 21.7)

ישראל הראל במאמרו מתאר את העוול ואי הצדק שנעשה לו ולמשפחתו בסיור פולחני, חד־פעמי, ביקור של מותרות, כאשר בזמן זה במשך 50 שנה, עוברים בני אדם תמימים בתוך גבולות מדינת ישראל המעשיים (כולל השטחים הכבושים) — יום יום, בדרך לעבודה, לבית הספר, לבית החולים, בדרך לסידורים ביורוקרטיים — מסכת של איסורים, עיכובים, תשאולים, השפלות, הכאות ואף מוות. הוא מתאר את סבלו בעת ביקורו בהר הבית: "האפליה המרתיחה" כלפי יהודים, "מסע ייסורים", "עצם הדרישה מבזה אותי" (לספר על מסדר הניצחון של הצנחנים בהליכה). איזו ציניות. אין מלים. ואדם זה ירא שמים, הולך למקום המקודש ביותר ליהודים ומחלל את תורת אלוהים — ואהבת לרעך כמוך!

הגר מדר, מגדים

הרחק מכאן

בתגובה על "הפלגה אל חיי הנצח" מאת משה גלעד ("הארץ", 27.7)

אטול רארויה נמצא בקבוצת איי טואמוטו. פאטו היווה, האי הדרומי ביותר באיי מרקיז, נמצא 400 מייל ימי צפונית מזרחית מרארויה. למרות אי הדיוק — נעים, בתקופה זו, לקרוא כתבה על עולם אחר.

מיקי ברזם, קיסריה ופולינזיה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ