בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התלוננתי בעיתון על חוויית הגיוס של נכדי, וקיבלתי טלפון מראש אכ"א | מכתבים למערכת

52תגובות
מוטי אלמוז
אוליבייה פיטוסי

טלפון מאלמוז

ביום א', 30 ביולי, פורסם מכתבי למערכת, שבו סיפרתי באכזבה על חוויית הגיוס של נכדי בבסיס הקליטה והמיון בתל השומר — אין אולם ממוזג למרות השמש הקופחת, חנייה מרוחקת, צפיפות כבדה, אין מים אלא אם תרכוש אותם, רעש תופים וריח סיגריות באוויר. בלגן לא נעים, מיוזע ורועש. באותו יום עצמו התקשר אלי האלוף מוטי אלמוז, ראש אכ"א.

הוא אמר לי, להפתעתי, שהוא מסכים לכל מלה מתוכן המכתב, והוא יגרום לתיקון המעוות. בשיחתנו, נענה האלוף אלמוז לבקשתי, להתקשר אלי בעוד שלושה חודשים ולעדכן אותי על התפתחות לקראת פיתרון. ביום שלישי התקשר אלי ראש לשכת האלוף אלמוז, והודיע לי כי באופן מיידי, יוקמו אוהלי ענק ממוזגים לקבלת המגויסים ומלוויהם, וכן מתקנים לשתיית מים לכל דורש, ללא תשלום.

אני מודה לאלוף אלמוז ומברך אותו על פעולתו. מאוד מעודד להיווכח, שאלה האלופים שעומדים בראש הצבא של עם ישראל. תדע כל אם עברייה וכו'. אחזור לדווח מהשטח בשנים הקרובות, אחרי הגיוס של כל אחד ואחת מששת הנכדים הבאים בתור.

יוסי שדה, גני תקוה

 

המוות לא מרתיע

בתגובה על "נתניהו: להוציא להורג את המחבל מחלמיש" מאת ברק רביד ("הארץ", 28.7)

בביקור לניחום אבלים בבית משפחת סלומון באלעד חשף סוף־סוף מר נתניהו את עמדתו: "עונש מוות למחבלים זה דבר שהגיע הזמן לעשות".

הדיון בהיבטים המוסריים של עונש המוות הוא עתיק יומין, ולא כאן המקום להידרש לו. די לבחון את ההיבט התועלתני שלו: האם עונש מוות אכן מרתיע. כבנו של היסטוריון וכמנהיג הליכוד מכיר ודאי נתניהו את ההיסטוריה של קודמיו: מנחם בגין ויצחק שמיר, שבתקופת טרום המדינה פקדו לא־אחת על אנשיהם במחתרות לרצוח אזרחים. די אם ניזכר בפיצוץ מלון המלך דוד בידי האצ"ל שבו נרצחו עשרות רבות של אזרחים בריטים, ערבים ויהודים, וברצח הדיפלומט הבריטי הלורד מוין בידי אנשי הלח"י. הידיעה שהם צפויים להוצאה להורג בתלייה לא הרתיעה את מי שביצעו את הפעולות הללו. המסקנה: עונש מוות אינו מרתיע טרוריסטים עם מניע אידיאולוגי. לא כל שכן הוא לא יפחיד מחבל מוסלמי המאמין שאם ייהרג בפעולה, יזכה לכל טוב בגן עדן. זאת ועוד: ברגע שישראל תוציא להורג את המחבל הראשון היא נותנת לגיטימציה לערבים להוציא להורג חטופים אזרחים וחיילים.

העונש היחיד הקיים כרגע בחוק עבור רוצחים הוא מאסר עולם, אך למחבלים יש סיכוי להשתחרר תוך מספר שנים בעסקה נוסח עסקת שליט, והתנאים בכלא הישראלי טובים מדי.

הצעתי: לקבוע בחוק עונש מאסר עולם עם עבודת פרך. עבודה של 12 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע במחצבה במכתש רמון היא תענוג מפוקפק. האם גם תשמש גורם מרתיע? אולי, אבל שווה לנסות.

ד"ר אינג' יורם אמיר, הרצליה

ללמוד לא רק מטעויות

בתגובה על "התועים הסדרתיים בדרכי השלום" מאת ישראל הראל ("הארץ", 28.7)

ישראל הראל רואה בכל ויתור של ישראל נסיגה שמזמינה תוקפנות. המאמר מזכיר שברצועת עזה איבדו התושבים, מתוך אמונה באתוס הציוני, רבים מחבריהם ובהם משפחות שלמות (לא מוזכרים עשרות חיילים שנהרגו ונפצעו). הם ספגו את כל האש שלאחר עזיבתם הכפויה עברה מהם ליישובי עוטף עזה. לפי קו מחשבה זה היינו צריכים, בצוק איתן, לכבוש מחדש את הרצועה ולהחזיר לשם את אותם מתיישבים, שיספגו במקומנו את האש. הם ישמשו תרנגול כפרות ואנחנו נזכה לחיים טובים ולשלום. עוד טעות שעשו האסטרטגים שלנו שנסוגו מעזה.

איך מסבירה התזה של הראל את העובדה שהתקופה שבין מלחמת השחרור ובעיקר אחרי 1957 לבין ששת הימים, כאשר ירדן שלטה בגדה והמצרים בעזה, היתה התקופה השקטה ביותר בתולדות המדינה? הטרור התחיל אחרי 67' והאינתיפאדות לפני "אסון" אוסלו. גם ישיבתנו בלבנון הפכה את ידידינו השיעים לגדולי שונאינו ולחיזבאללה.

במקום ללמוד רק מ"טעויות" של אסטרטגים, אולי נלמד גם מניסיונן של האימפריות האירופיות ששלטו ביד רמה ו"בצדק" בעמים אחרים, ולבסוף ברחו, כולל מפלסטינה, והשאירו את המקומיים להשמיד זה את זה. אולי נלמד מקפריסין, שם הופרדו הטורקים והיוונים זה מזה, והלוואי עלינו השלום והשלווה שם.

המאמר מסתיים בסיפוק ותקווה — אצלי קצת פחות — מהנוער של היום, שנהיה יותר לאומי/לאומני ופחות ותרן. זהו חלק מטרנד עולמי ונובע גם מהשליטה בעם אחר, מהטרור ומהאינדוקטרינציה שהם סופגים.

ערן ברין, ירושלים

קורים דברים טובים

בתגובה על "דרוש מיליארדר, דחוף" מאת חיים הנדוורקר ("הארץ", 30.7)

קראתי את כתבתו של חיים הנדוורקר והצטערתי מאוד על התמונה העגמומית שהציגה, ועל כך שלא שיקפה את התנופה הגדולה בה נמצאת כיום קרן התרבות אמריקה־ישראל וההתחדשות שחלה בה במספר תחומים.

בפן הכלכלי, הקרן השיגה תורם חדש ומשמעותי ובפן הניהולי, גייסה הקרן מנכ"ל חדש בישראל בחודש האחרון. התפתחויות חיוביות אלו צפויות להביא לצמיחה משמעותית בקרן בתקופה הקרובה, ומחויבות קרן התרבות אמריקה־ישראל להצלחת האמנים הצעירים כאן בישראל היא חזקה מאי פעם.

סקוט מורטמן, יו"ר, ישראל, קרן התרבות אמריקה־ישראל

איפה ישנם

לדאבוני, כל מלה של מר גדעון לוי משקפת את המציאות העגומה. כמה חבל שאין הרבה אנשים כמו לוי. כמה חבל שאין לנו מנהיג כמותו. בינתיים נתניהו ימשיך בדרך לדיקטטורה ויפריח אימרות כגון "הטרור לעולם לא ינצח אותנו". אבל הוא מנצח ובגדול.

יעל אלג'ם, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו