בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסוהר כחוקר ספרות | מכתבים למערכת 23.8.2017

תגובות

הסוהר כחוקר ספרות

בתגובה על "הספר שמפחיד את צה"ל" מאת איריס לעאל ("הארץ", 18.8)

אחד מן הדברים המפתיעים ומעוררי ההתפעלות במאמרה של איריס לעאל הוא העובדה שבכל זאת, על אף ששרת התרבות שלנו מכריזה ברוב גאווה, כי היא לא קראה את צ'כוב, יש כאלה האמונים על דרכה, אשר בכל זאת קוראים ספרים, ועוד ספרות טובה כמו זאת אשר הוחרמה על ידם ("השמידו את כל הפראים"), פן תגיח מחשבה לא רצויה אל מוחה של המתגייסת.

המאמר מעודד, בעיקר בגלל התגלית המפעימה שהם לא רק קוראים ספרים, אלא מסוגלים לנתח אותם ספרותית עד כדי הבנה, כי ספר זה או אחר מסוכן לו יגיע אל מחוזות כאלה ואחרים, והמחשבה תפליג לה על גלי רעיונות חדשים ותוביל חלילה אל חוף אסור. יכולת הניתוח הספרותי היא־היא המשובבת. תודו שיש בכך משהו מעודד ומלהיב, כי יש סיכוי סביר שהם יקראו גם ספרים המעוררים מחשבות הפוכות מאלה שהם חושבים, והניתוח שלהם יוביל למסקנה שאת חופש המחשבה, אשר ניזונה גם מספרות, לא ניתן להגביל. אם כן, יש סיכוי, רחמנא ליצלן, כי הם גם קראו או יקראו את צ'כוב.

מעודדת גם העובדה, שהספר עדיין מוצע למכירה בחנויות והרכישה מותרת לכל דיכפין; היום, כניסתו לכלא הצבאי איננה מותרת, אך עוד מעט קט כניסתו אל עולם המחשבות החופשי תיאסר גם. מחר "על הבוקר" ארוץ לרכוש את "השמידו את כל הפראים". סיימתי לקרוא את המאמר בהרגשת התעלות.

דליה נאור, הרצליה

איפה זה יוצא בדיוק?

בתגובה על "חופשה מפלצתית בשטחים" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 16.8)

בשבוע שעבר נחשפתי הן לכתבה בטלוויזיה והן לביקורת של רוגל אלפר עליה. לא משנה איך הקורא מגדיר את מיקום חבילת הנופש המוצעת, "שטחים משוחררים", "מוחזקים" או "כבושים", דבר אחד מגיע לו ללא כל ספק: לקבל מידע מלא על ההצעה, כולל מיקומה המדויק מהבחינה הגיאו־פוליטית ומידת הביטחון בהגעה לשם.

מידע על אופציית נופש ברשות הפלסטינית קיבלתי כמה ימים לפני הפרסומים הללו. כגימלאי מערכת החינוך קיבלתי את ההצעה באמצעות ארגון "טוב — תרבות ופנאי לעובדי המדינה". חיפשתי אופציה מומלצת על ידי ארגון מכובד זה בסביבות ים המלח וקיבלתי שתי הצעות. הראשונה היא לגבי קיבוץ אלמוג (מומלץ להציץ במפה, אם ברשותכם עדיין מפות עם סימון הגבול בין ישראל לרשות). המקום הוא בשטחה של הרשות, כחמישה ק"מ דרומה מיריחו. האתר המוצע השני נקרא "מצוקי דרגות". הצצה במפה, המוצעת על ידי המשווקים, מגלה שאתר הנופש נמצא באמצע ים המלח, בחלק של הים הנועד לרשות הפלסטינית. בהחלט הפכנו ל"מדינה של אפשרויות בלתי מוגבלות", כולל אפשרות לקבל הצעות מסוג זה.

ד"ר אליעזר גרינשפון, באר שבע

לאחד את העם

כיום העולם קטן בהרבה מממדיו הפיזיים, בזכות הטכנולוגיה המודרנית, המאפשרת תקשורת ממרחקים גדולים. אך אותה טכנולוגיה מאפשרת גם פגיעה קטלנית ממרחקים גדולים. לכן, המאורעות בחצי האי הקוריאני נוגעים לכל מקום בעולם.

אני מרשה לעצמי להציע פתרון: שממשלות ארה"ב ודרום קוריאה יודיעו, שהן מוכנות לוותר השנה על התמרון המשותף, בתנאי שממשלת צפון קוריאה תרשה לתושביה לבקר בדרום קוריאה. מפגשים בין שני חלקים העם יזרז את האיחוד מחדש של העם הקוריאני. זהו פתרון יסודי לבעיה, כשם שהאיחוד מחדש של גרמניה הביא שלום לאירופה.

אפרים שטיפמן, קיבוץ אפק

יד רוחצת

בתגובה על המכתב למערכת של יחזקאל דרור, "הכרעה טרגית" ("הארץ", 20.8)

כשפרופ' יחזקאל דרור קובע, ש"כדאי לתת שוחד תמורת שלום" קשה לרדת לסוף דעתו. שלושה כשלי היגיון מתגלים בתשובתו למאמר של דן מרגלית, "שוחד תמורת שלום?" ("הארץ", 17.8) ואלה הם:

הראשון — האומנם באמת סבור פרופ' דרור, שהקיום הפיזי של המדינה הוא הערך העליון בסולם העדיפויות שלנו וכל השאר מתבטל בפניו? האם הוא עצמו מוכן לחיות בחברה שכל קיומה מושתת על שחיתות ואובדן ערכי יסוד של מוסר וחוק? מסופקני.

השני — העסקה שמציע פרופ' דרור כושלת מראש. גם אם נסכים שהשחיתות השלטונית היא בחזקת הכרח בל יגונה, הרי מי יתקע לידנו שאם נצניע "עבירות אפשריות של ראש הממשלה" הוא אכן "יפעל נמרצות לקידום שלום"? ומה אם הוא לא יספק את הסחורה? מה לדעתו המלומדת של פרופ' דרור יקרה אם השלום המיוחל לא יפרוץ? האם אז תבוטל עסקת הטיעון והמנהיג יובל לאחר כבוד לכלא?

השלישי — אליבא דפרופ' דרור "מוצדק ללכלך את הידיים כדי לשמור על ניקיון הגוף". זה, למצער, תחום בו אני בקי יותר ממנו. דווקא בשנים האחרונות, הוכיחו מחקרים אינספור, כי נטילת ידיים היא אחד האמצעים היותר יעילים למניעת זיהומים מסוכנים. המטפורה הנכונה היא אפוא: "הקפד על ניקיון הכפיים, כדי לשמור על בריאות הגוף", והנמשל ברור.

פרופ' אלכסנדר אבירם, המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, תל השומר

אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא

בתגובה על "לא תודה, יחזקאל" מאת זהבה גלאון ("הארץ", 21.8)

ברצוני להוסיף למאמרה של זהבה גלאון, את שירה של רחל, "יום בשורה", 1927, מתוך "ספיח".

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא
אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;
אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.
לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר — כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,
וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.
אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,
אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,
וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל —
אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר
אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

אלינער איצוך פלור, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו