בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא הכל זה הדתה | מכתבים למערכת 1.9.2017

7תגובות

לא הכל זה הדתה

בתגובה על מאמר המערכת, "שר ההדתה" ("הארץ", 27.8)

גילוי נאות: בעבר עבדתי במשרד החינוך. בתחומי דעת שונים, בעיקר לבית הספר היסודי, כתבנו תוכניות לימודים וספרי לימוד משותפים לבתי הספר הממלכתי, הממלכתי־דתי, הערבי והדרוזי. הרעיון, החזון והמטרות היו "ליצור מכנה משותף לכלל הלומדים, אך עם זאת, לאפשר גמישות לביטוי ולייחודיות של כל קבוצת אוכלוסייה בחברה הישראלית" (מתוך תכנ"ל מולדת חברה ואזרחות", תשס"ג, 2002). ספרי הלימוד בעברית נכתבו בשיתוף ובדיאלוג מכבד בין כותבים שומרי מצוות לשאינם שומרי מצוות.

ומה קורה כעת? הקצנה, פירוד, הסתה, ניכור, הדתה ועוד מרעין בישין. צר לי שמצד אחד, הורים בבתי ספר ממלכתיים יוצאים נגד ביטויים מאוצר החוכמה היהודית בספרי הלימוד המשותפים, ורואים בכך הדתה, שכן אלו הם היסודות התרבותיים של העם היהודי לדורותיו. אני מניחה, שכניסת עמותות דתיות לבתי הספר גורמת להורים אלו לראות בכל דבר שקשור ליהדות הדתה. רבותי, טלו קורה מבין עיניכם. לימוד מקורות היהדות אינו הדתה, אלא אם כן מגייסים את התכנים לפעילות דתית ולהכנסת מצוות בהקשרים שלא בהכרח רלוונטיים. לימוד אוצר המחשבה היהודית מעשיר את הרוח והשפה העברית.

אל נשפוך את התינוק עם המים. נתנגד לכניסת מורות דתיות לבתי ספר ממלכתיים, כשם שמורות לא דתיות לא מלמדות בבתי ספר דתיים. נשמור על איזון ועל כבוד הדדי בין המגזרים החינוכיים במערכת החינוך, כוונתי לראשי המשרד, למורים ולהורים.

זיוה מימוני, רעננה

על קיבתו

תדע כל אם עברייה, שבנה או בתה המתגייסים לצה"ל יקבלו ביום הגיוס, יחד עם ציוד צבאי, גם את תועפות הנתרן האלה: מרק נמס — 2965 מ"ג נתרן ל-100 ג' (הסף שיחייב סימון כמזיק לפי משרד הבריאות — 400 מ"ג), מנה חמה — 1275 מ"ג נתרן ל–100 ג', ועוד חטיפים מלוחים, לדוגמה דוריטוס וביסלי, עם "רק" 675 ו–650 מ"ג נתרן ל–100 ג'. נוסף על נתרן בנדיבות, המתגייסים זוכים גם לשפע סוכר, למשל גרנולה, שבה 19.5 גרם סוכר ל–100 ג' (הסף שיחייב סימון — 10).

אגב, מפקדי צה"ל כנראה נחרדים מהאפשרות שחיילות לא יסירו את שיער גופן, ובדרך מסוימת — אחרת איך נסביר שכל מתגייסת מקבלת ביומה הראשון בצבא ארבעה (!) סכיני גילוח של ארבע חברות שונות? טוב לדעת שצה"ל הפך, ללא בושה או פקפוק, למקדם מכירות ואינטרסים כלכליים של חברות ענק על גבם ובריאותם של בנותינו ובנינו.

מיה עורב־הטל, ירושלים

אפרופו היסטוריה

בתגובה על "האלטרנטיבה המזרחית" מאת רון כחלילי ("הארץ", 25.8)

רון כחלילי מאשים את "האשכנזים" בטיפוח "מכונת הפחד הישראלית, זו שנתניהו כל כך מחבב". יש בטיעוניו המפותלים איזה חוסר יושר. אמנם נתניהו הוא כנראה אשכנזי, אבל סייעניו בטיפוח "הפחד" הם "אשכנזים"? כחלילי מקונן: "אלה שאתם כל כך אוהבים לסמן, לתעב ולדכא, אם הם היו מכירים את עצמם, את ההיסטוריה שלהם, בדיוק כפי שהם מכירים את ההיסטוריה האשכנזית...".

את מי שעודנו זוכר את מה שהיה פה לפני קרוב ל–70 שנה, קשה להטעות בסילופים. בבית הספר התיכון שבו למדתי, בתחילת שנות ה–50, זכיתי במנה גדושה של "תרבות יהדות המזרח", בשירי אבן גבירול ויהודה הלוי, שאותם קרא מורי המשורר יצחק עקביהו ה"אשכנזי" (יליד גרמניה!) במבטא מזרחי שסיגל לעצמו, מתוך הזדהות עם התרבות הזאת. בראשותו של בן־גוריון נקבע מעמדה של הערבית כשפה רשמית במדינת ישראל, ודווקא בכנסת הקודמת הועלתה ההצעה לבטל את מעמדה זה, ודווקא על ידי ח"כ "מזרחי" (שמעון אוחיון). לא "האשכנזים" עקרו את תרבות המזרח. בסתיו 1947 שהינו בהמתנה להעפלה לארץ עם קבוצה גדולה של צעירים מצפון אפריקה. מלבד תפילת יום כיפור בנוסח "ספרד" לא נותר בהם הרבה מן הזהות המזרחית. רובם כבר הזדהו עם התרבות האירופית ודיברו צרפתית.

ובכן, מי הם "האשכנזים" אשר "כל כך אוהבים לסמן, לתעב ולדכא" את תרבות המזרח? "בן־גוריון" כבר מזמן אינו שולט פה.

שלמה צוקר, ירושלים

אנחנו פה בשבילכם

בתגובה על ״פוליטיקה כתרפיה״ מאת גדי טאוב (״הארץ״, 25.8)

למקרא מאמרו של גדי טאוב קשה להשתחרר מהתחושה, שהוא מתאמץ להיות "אידיוט שימושי" של בנימין נתניהו ותומכיו, השואפים להנציח את הכיבוש הצבאי בשטחים, עד קץ הימים, בנימוקים שבינם לבין המציאות אין ולא כלום. הצירוף "אידיוט שימושי" המיוחס ללנין, הופנה לתומכי המשטר הקומוניסטי בבריה"מ באותה העת, בקרב מפלגות וקבוצות באירופה. תמיכה זו "הלבינה" במידה מסוימת את המעשים החמורים שנעשו בבריה"מ בשם הקומוניזם.

במאמר יהיר, שחלקו מתלהם, טוען טאוב ש"סיום הכיבוש לא צפוי להביא לשום שיפור בתחום זכויות האדם. להיפך. האלטרנטיבה הצפויה — חמאס, או אפילו הרשות הפלסטינית — עתידה כנראה להיות גרועה בעבור הפלסטינים יותר מהשלטון הצבאי הישראלי". אם עד כה הימין מתיימר להצדיק את המשך הכיבוש בשלל נימוקים, החל מ"אין פרטנר" וכלה ב"מדינה דאע"שית" שתמלא את החלל לאחר נסיגת ישראל, טאוב מצייד אותו בנימוק כבד משקל: הפסקת הכיבוש תגרום לפגיעה חמורה בזכויות האדם של הפלסטינים. אמור מעתה, הכיבוש לא בא לעולם אלא מתוך דאגה כנה ואמיתית לזכויות האדם של הפלסטינים בשטחים. וכל המוסיף גורע.

יוסי לוי, עו"ד, ירושלים

 

לא כל אדם אינטליגנטי ומשכיל הוא גם חכם והומני. גדי טאוב מבטל את שמאלניותם של השמאלנים, וכותב שמימוש דעותיהם בעד מדינה לפלסטינים לא יביא להם זכויות אדם, אך לא אכפת לו כלל שאין להם זכויות אדם תחת שלטון כיבוש ישראלי.

משה רנמר, נתניה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו