בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה הנכים מחכים | מכתבים למערכת 12.9.2017

תגובות

למה הנכים מחכים?

בתגובה ל"נתניהו וכחלון יצטרכו לבחור עם מי לריב כדי להגדיל את קצבאות הנכים" מאת סמי פרץ ("הארץ", 7.9)

כפי שמדווח סמי פרץ, הגדלת הקצבאות לנכים מתעכבת בגלל "משבר האמון" בין נתניהו וכחלון. בינתיים החגים מתקרבים, והנכים ייאלצו להסתפק בקצבה של 2,342 שקל בחודש. איך לממן את הגדלת הקצבאות? לפי פרץ, יש שתי דרכים: להגדיל את הגירעון או לקצץ את תקציבי משרדי הממשלה.

אולם יש עוד דרכים: 1. השנה זרמו לקופת המדינה הכנסות בלתי צפויות, ובהן המסים ממכירת "מובילאיי" ומהנפקת מאגר הגז "תמר". שני אלה הכניסו למדינה בערך 3.5 או 4 מיליארד שקל, כך שלשנה הקרובה אין בעיית מימון. אז למה לא לתת לנכים "מקדמה" לפני ראש השנה? 2. אחרי שהמדינה הפחיתה בשנתיים האחרונות את מס החברות ב–2.5%, אפשר להגדיל את שיעור מס זה בחצי אחוז או אחוז. מרבית הגבייה היא מהבנקים, מחברות הביטוח ומעוד כמה חברות גדולות. לבעלי המניות של "בנק הפועלים" ו"קוקה קולה" לא ייגרם סבל גדול אם החברות הללו ישלמו עוד קצת מסים.

לקראת החגים כדאי לזכור פסוק אחד מן ההפטרה של יום כיפור: "פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית, כי תראה עירום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו נ"ח פסוק 7).

אליהו בורוכוב, רמת השרון

בדרכי נעם

בתגובה על "יו"ר הכנסת, תפוס מנהיגות" מאת יוסף מ' אדרעי ("הארץ", 8.9)

יש להשתומם על הפרופ' למשפטים יוסף מ' אדרעי, הכותב: "מניין מסיק השופט נעם סולברג כי בית המשפט מצווה לפנות אל עקרונות המשפט העברי; לא מיניה ולא מקצתיה!"

לא עו"ד אני ולא בנו של משפטן, ובכל זאת זכור לי כי בחוק "יסודות המשפט", בערך מ–1980, נקבע כי כאשר אין פסיקה מפורשת, יהיה המקור לפסיקה "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". וכך כלל במורשת זו נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, באחת מפסיקותיו את מורשת הספרות התורנית. סגנו, השופט מנחם אלון ז"ל, כלל במורשת ישראל את עקרונות המשפט העברי, שהם ההלכה וההגות היהודית במהלך הדורות. ובכן, הרבה "מיניה" ולאין שיעור יותר מ"מקצתיה".

משה פלבר, ירושלים

הספורט תלוי במאמנים

בתגובה על "אז מה נשאר מ'מעמד המאמן'? מונח חסר תוכן ופיצויי פיטורים" מאת אור בוקר ("הארץ", 8.9)

כללית, המאמר משקף את המציאות המרה של הספורט הישראלי, ואת מעמדו המגוחך (ראו גם את מאמרו של אלון עידן, "המקום המפחיד שבגללו המצאנו את הכדורגל", באותו הגיליון).

כמאמן מוסמך, כמי ש"עשה כמה דברים" בתחום המקצועי שלי (כדוריד), אומר כדלקמן: מעמדו של המאמן, כסמרטוטו של הבעלים ו/או של השחקנים ו/או של הקהל, נרכש על ידי מרבית המאמנים בזכות ולא בחסד. רובם אף מצהירים גלויות ש"עדיף לעבוד", ורובם מקדשים את "הצ'ק" על פני כל ערך אחר. זה לא קרה ולא יקרה למאמן כדוגמת צביקה שרף (כדורסל) או אירה ויגדורצ'יק (התעמלות אומנותית), ולא בכדי אני מתקשה לתת דוגמה מענף הכדורגל. וצריך לזכור, בשעה שאנו מבכים את מצב הספורט בישראל: המאמנים הם הקובעים הראשיים של רמת הספורט. לא העסקנים, לא העיתונאים, לא שרת הספורט. ה מ א מ נ י ם!

איציק ליסמן, חולון

מסוכן יותר מהגרעין האיראני

בתגובה על "בית המשפט: חשפנות אינה בידור, יש לסגור את המועדונים בבורסה בר"ג" מאת אילן ליאור ("הארץ", 29.8)

בית המשפט אישר סגירת מועדוני חשפנות בטענה צודקת: "חשפנות לשם גירוי מיני, בו מוצגת האשה כחפץ, מהווה החפצת נשים ואינה 'בידור' כלל ועיקר". אז למה לא מחליטים אחת ולתמיד לחסום באופן לאומי כל שידור פונוגרפי ברשתות החברתיות? ילד בן שבע יכול לקבל תוכן פונוגרפי, שמלמד שמין הוא למעשה אונס — וגם אונס זה לא בידור.

ילד שנחשף לפורנו ברשתות החברתיות נשרף כולו — לנו נשארים ילדים שמתמודדים עם קשיים נפשיים וחוסר הבנה בכל מה שקשור למין ולכבוד הזולת. חברה נאורה, שמקדשת את החופש עד כדי כך שהיא לא מחוקקת חוק לחסום כל תוכן פונוגרפי ברשתות החברתיות — שומרת בקפדנות על אלימות גוברת. לפני שנדאג לגרעין האיראני, בואו נדאג לגרעין המוכן והרדיואקטיבי שעוד ילד הולך להיחשף אליו.

גדעון בן יעקב, רעננה

בכמה השקיק?

בתגובה על "שרה נתניהו תואשם במרמה בנסיבות מחמירות בהיקף 359 אלף שקלים" מאת רויטל חובל ("הארץ", 10.9)

כמה עולה כובע ליתום? כך היה מגיב חותני, ממקימי המדינה, למשמע שאלה שאינה מוגדרת כל צורכה. עד היום איננו יודעים את התשובה הנכונה, וכנראה שלעולם לא נדע. לאחרונה קיווינו כי נזכה לדעת את התשובה לשאלה דומה: כמה עולה כוס תה לצדיק? לצערנו הרב סתם היועץ המשפטי את הגולל על תקווה זאת, ורבות אחרות, ולא נדע גם את התשובה הנכונה לשאלה זו, לפחות עד שיבוא התשבי ויתרץ קושיות ובעיות.

חיים שן־אור, חיפה

לא נפטרנו מהגופיות

ערכתי קנייה באמצעות שופרסל On Line. היא הגיעה בארבע שקיות נייר. נו בסדר, הן ניתנות למיחזור. צנצנת חרדל היתה קשורה בשקית גופייה, נו מילא, אולי כדי שלא תישבר. בקבוק פלסטיק עם נוזל לניקוי כלים היה קשור בשקית גופייה, נו, אולי מחשש שיתפוצץ. חמישה מלפפונים נחו להם בשקית גופייה. סה"כ: קנייה ב–150 שקל הגיעה ב–4 שקיות נייר ו–5 שקיות גופייה.

אגב, מאז שנכנס חוק השקיות לתוקף, אותן שקיות גופייה הן הרבה יותר עבות. הכל מתוך דאגה לצרכן אני מניחה, לאיכות הסביבה הרבה פחות.

מיכל סלומון, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו