הסכנות במשפט העברי

יאיר אלדן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאיר אלדן

בתגובה על "משפט עברי ובני תרבות" מאת ידידיה שטרן ובני פורת ("הארץ", 4.10)

אני מסכים עם טענתם של ידידיה שטרן ובני פורת, כי "פרויקט המשפט העברי אינו עוסק בהדתה, אלא בטיפוח וביצירה של תרבות. לא בקבלת עול מצוות ההלכה, אלא בבחירה סלקטיבית של עקרונות (להבדיל מנורמות קונקרטיות)". אלא שלהערכתי, הכותבים מייצגים פלג קטן וליברלי של הציבור הדתי, ואינם מעריכים נכונה את הסכנה האמיתית הטמונה בשינוי המוצע בחוק הלאום ביחס למשפט העברי. סכנה זו נובעת מכך שמי שיישם את החוק הם, בסופו של דבר, שופטים ואנשי משפט שעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל אינם בראש מעייניהם. הם אינם מעוניינים לדלות עקרונות שיאירו את המערכת המשפטית הישראלית באור הטוב ביותר (כהגדרתו של רונלד דבורקין), אלא מעוניינים ליישם כמה שיותר הלכות ספציפיות מן המשפט העברי במשפט המדינה, כחלק מרצונם הכולל להעמיק את הקשר שבין דת ומדינה בישראל.

מדור הזירה

סכנת ההדתה נובעת גם מעצם השינוי של החוק, ולאו דווקא מתוכנו. העיקר הוא הרוח הנושבת מן התיקון, רוח דתית במובהק, ולא דתית־הומניסטית; רוח גבית לפלג הדתי־שמרני של המשפטנים. האירוניה היא, שהמועמדים הטבעיים לביצוע המשימה החשובה של יישום העקרונות של המשפט העברי במשפט מדינת ישראל הם דווקא חילונים. עיקר השכלתם של חילונים איננו עומד על תלמוד תורה, והם אמונים על ראייה רחבה של האנושיות מנקודת מבטן של דיסציפלינות שונות, ולכן כוחם הפרשני בדליית העקרונות של המשפט העברי גדול יותר. אלא שאותה רוח דתית ושמרנית הנושבת מחוק הלאום גם רואה בדתיים את המייצגים ה"אותנטיים" של המשפט העברי, ועל כן גם הפרשנים הלגיטימיים שלו. לכן, באופן עקרוני עמדתם של שטרן ופורת היא עמדה נכונה וחשובה, אבל עינם כהתה מראות את הסכנות שבה במצב הפוליטי־חברתי הנוכחי.

ד"ר יאיר אלדן, הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ