למחוק קווים אדומים

מיכל פנט פלג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכל פנט פלג

בתגובה על "אף התנחלות לא תישאר" מאת רמי לבני ("הארץ", 22.10)

רמי לבני מתרץ את התנגדותו להשארת ההתנחלויות בנימוקים שהבולט בהם הוא שימור האתוס הציוני והחתירה לשלום שכלולה בו. לא פחות. אותו אתוס שאני זוכרת מימי בבית הספר בשנות ה–50 וה–60, כשסיפרו לנו שישראל שואפת לשלום ומדינות ערב מסרבות. מאז עברו מעט מים בירדן, נכבשו שטחים ונבנו התנחלויות בלב אוכלוסייה פלסטינית חסרת זכויות. כל אלה לא היו כלולים בחזון הציוני שלבני מתגעגע אליו. מדובר במאות אלפי מתנחלים שאי אפשר לפנות בכוח.

מדור הזירה

לבני כותב שהרעיון לא לפנות מתנחלים מחבל "באידיאל הנורמליות הציוני, שלפיו מדינה שואפת לשלוט ב–100% מאזרחיה". אלא שהאידיאל המוזר הזה לא ממומש בשום מקום. אף מדינה (להוציא אולי צפון קוריאה) לא שולטת ב–100% מאזרחיה — הפזורה הישראלית בעולם מונה מאות אלפי ישראלים שהמדינה לא "שולטת בהם".

ההסכם שייחתם בין ישראל לפלסטינים יהיה כרוך בפשרות כואבות בשני הצדדים. הפלסטינים ייאלצו לוותר על זכות השיבה, על צבא ולהתיר למתנחלים שיבחרו בכך להישאר בבתיהם כאזרחי המדינה הפלסטינית. ישראל תיאלץ כנראה לוותר על חלק מגושי ההתנחלויות ועל ירושלים המזרחית (העיר העתיקה בניהול בינלאומי?). כשערביי ישראל מהווים 20% מאזרחי המדינה, שום אסון לא יקרה אם 5% מאזרחי פלסטין יהיו יהודים ישראלים. ובכלל, אין להסכים לאזור יודנריין (נקי מיהודים) בשום מקום בעולם. ברור שהפתרון המוצע יחזיר את מרבית המתנחלים לגבולות ישראל.

הסכמי שלום שנחתמו בשנים האחרונות באירלנד, בקולומביה, בקוסובו ובמקומות אחרים מצביעים על כך ששני הצדדים ויתרו על הרבה קווים אדומים כדי לסיים את הסכסוך שגבה מחיר נורא לאורך שנים. בתהליכי מו"מ יש מקום לחשיבה יצירתית. אם כל צד מתחפר בעמדותיו המקוריות, נידון התהליך לכישלון.

מיכל פנט פלג, אבן יהודה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ