דם על הידיים | מכתבים למערכת 27.10.2017

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

דם על הידיים

בתגובה על "ישראל העבירה נשק לצבא בורמה בזמן הטיהור האתני" מאת גילי כהן ("הארץ", 23.10)

מדור הזירה

במדינה שבה ראש הממשלה מעלה את זכר השואה בכל הקשר אפשרי ולא אפשרי, אבל לניצולי השואה לא נמצא תקציב ראוי, זה לא ממש מפתיע שממשלת ישראל מאפשרת מכירת נשק לממשלה שמנסה לעשות למיעוט שחי בה מה שהנאצים עשו ליהודים: השמדה. בממשלת ישראל, מי שאחראי על מתן רשיונות יצוא לנשק מאמין כנראה שלכסף אין ריח, וממילא מדינות אחרות גם כן מוכרות נשק.

אבל מכירה של נשק לבורמה צריך לראות באור אחר: זאת מדינה שבה יש שלטון דיקטטורי ונעשה בה טיהור אתני. כל מי שעוקב אחרי מעלליה של סו צ'י והקיצונים הבודהיסטים שם יודע על רצח האוכלוסייה המוסלמית במדינה. גם אם ממשלת ישראל רואה בכל מוסלמי אויב המדינה, היא לא יכולה לדרוש מכל העולם לזכור את השואה שלנו ולהתעלם מהשואה של בני הרוהינגה, כמו שהיא התעלמה ועדיין מתעלמת מרצח העם שנעשה בתחילת המאה ה–20 בטורקיה, ומרצח העם שנעשה במדינות מזרח ומערב אפריקה במאה הנוכחית. בושה וחרפה שלמי שמייצג את מדינת ישראל לא אכפת שמיעוטים אתניים נרצחים בעזרת נשק ישראלי. הדם הוא גם על ידיהם של נציגי המדינה שלנו.

ד"ר חנה שורץ, כפר סבא

סוכריה מהליכוד

בתגובה על "יש לנו אחלה מדינה" מאת משה ארנס ("הארץ", 24.10)

נפתרה החידה. סוף־סוף אנו יודעים למה הליכוד לשלטון נועד. את התשובה מספק לנו משה ארנס, איש ליכוד ותיק, כפי שהוא למד אותה מפיו של נהג מונית אלמוני: כי "יש לנו אחלה מדינה". ומי אחראי לכך? ניחשתם נכון — הליכוד.

עולים מעיראק, מתימן, מאיראן, ממצרים, מבריה"מ לשעבר, אזרחים ערבים רבים ובקרוב גם אתיופים — לכולם ללא יוצא מן הכלל דאג ודואג הליכוד. להם יש מדינה אחלה. ולמי אין? נכון, לכל אלה שלא מצביעים ליכוד: האשכנזים, הצפונבונים, האמידים, המשכילים, הליברלים, הסמולנים, אוהבי הפלסטינים. עכשיו הכל מובן: רוצים סוכריות הצביעו ליכוד, רוצים שלום היכונו למלחמה.

ד"ר יוסי אבינון, מבשרת ציון

אין צורך בכפייה

בתגובה על "מאות חרדים חסמו כבישים בירושלים במשך שעות במחאה על הגיוס; 120 נעצרו" מאת אהרן רבינוביץ וניר חסון ("הארץ", 20.10)

התופעה של צעירים חרדים הפטורים מן השירות הצבאי, איננה חדשה. היא מלווה אותנו למן ראשית ימי חוק שירות הביטחון בצה"ל. לא כן הסירוב להתייצב בלשכה לצורך מימוש זכות זו — זו תופעה חדשה שאיננה מקובלת על הרוב הכמעט מוחלט בעם, לרבות במגזר החרדי.

המלצתי למדינה היא לשנות את דרך תגובתה ולהימנע מכפייה. במקום זה תאומץ מדיניות חדשה: כל צעיר יוזמן להתייצב בלשכת הגיוס, לרבות אלה המבקשים לממש את זכותם לפטור משירות. צעיר שלא התייצב, יוזמן בשנית, על מנת לוודא שאכן הגיע לידיו הזימון כדין. צעיר שלא התייצב גם לאחר זימון שני, יקבל הודעה משר הפנים כי בוטלה אזרחותו הישראלית. למן אותו יום יהיו מעמדו וזכויותיו יהיו כשל "תושב זר".

שלמה גזית, כפר סבא

מי כאן הריאלי

בתגובה על "האלגוריתם של מחנה השלום" מאת גדי טאוב ("הארץ", 20.10)

גדי טאוב חוזר שוב ושוב על הקלישאות "שהפלסטינים מסרבים לכל הצעה ריאלית לסיום הכיבוש, וגם אינם מציעים שום הצעה ריאלית משלהם" (ואנחנו בתמימותנו חשבנו שהמצב בדיוק הפוך...), ומוסיף כי "למה לו לעבאס להתנדב להציל את הציונות" החוששת ממדינה אחת עם רוב ערבי? אבל לא ברור למה עבאס לא יסכים לקבל את מה שישראל מציעה לו עכשיו, ואחר כך ימשיך במדיניות "למגר את הציונות", כדבריו של טאוב? ואולי ההתעקשות של הפלסטינים לקבל את מה שנראה להם קביל כפתרון לסכסוך נובעת דווקא מהידיעה, שאחרי החתימה על ההסכם הם לא יקבלו יותר ממה שהיה בהסכם?

ובאשר להשתלטות חמאס — בימי ההתנתקות, לו אריק שרון היה נותן לכוחות הביטחון של אבו מאזן להיכנס לעזה, מי יודע — אולי לא היינו צריכים לעבור את "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן"? (אגב, גם אם כוחותיו של עבאס היו נכנסים לעזה, והחמאס היה גובר עליהם, זה עדיין לא אומר שזה מה שהיה קורה אילו היינו נסוגים מיהודה ושומרון).

שמואל כוכבי, בני ברק

כולה חבר כנסת

השבוע הייתי בסופר עם אחי, ושמעתי ילדה מבקשת מסבתה (?!) קלפים ב"כולה חמש שקל". התגובה אינסטינקטיבית הראשונה שלי היה אכזבה מהדיבור השגוי של הילדה, ומחוסר התיקון וההשלמה של הסבתא (אולי) עם הביטוי חמש שקל. כעבור דקה נזכרתי בראיון ששמעתי עם ח"כ דוד ביטן ב"וילנסקי את ברדוגו" בגלי צה"ל לפני כמה חודשים. ביטן התבקש להגיב על יוקר חבילת ערוצי הספורט המסתמנת, ופתר את העניין בכך שזה "כולה עשר שקל".

הדמות החזקה במפלגה אשר בשלטון, בממשלה ובכנסת כולה, לפחות לפי כלי התקשורת, מדבר כמו אחרון הפרחחים. הסגנון של ביטן, הישירות, חוסר הממלכתיות, אם תרצו ה"תכל'ס", ידוע לכל, ומאוד אהוב על המראיינים, אגב. למה לו לדבר נכון? ומה המסר לילדים: דברו שגוי ותגיעו רחוק?

יהונתן קוגלר, ירושלים

סודוקו זה לא ניחוש

רעייתי ואני מנויים על "הארץ" משנת 1972, ופתרון הסודוקו בעיתון היווה הנאה רבה. בעת האחרונה, השתנה סגנון הסודוקו ונהפך למאכזב ומתסכל. במקרים רבים, כדי לפתור אותו צריך משלב מסוים לנחש את המשך הפתרון. זו שיטה גרועה — סודוקו לא נועד לפתירה בדרך מפעל הפיס (הניחוש). במקור זו בעיה של היגיון עם פתרון אחד בלבד. סודוקו עם ניחושים אינו מעניין, אינו מאתגר ואינו אלגנטי.

יהודית ואורי קוגן, חיפה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ