שפה בונה מציאות

דבורה קלקין-פישמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דבורה קלקין-פישמן

בתגובה על "הקטנותים הולכותים לגן הילדותים" מאת רונית גדיש ("הארץ", 23.10)

בהגנתו על עמדת האקדמיה, המאמר של רונית גדיש מציג נימוקים משכנעים באשר להגיונות התפתחותה של השפה העברית. לטעמה של האקדמיה, טענות הפמיניסטים/יות (החל כנראה בחנה זמר) הן קנטרניות ונובעות מבורות, והאקדמיה מבססת את נימוקיה לדבקותה בזכר הכולל והמכליל על "המקורות", פעם מקורות תנ"כיים ופעם כתבים מאוחרים יותר.

מדור הזירה

אך מעבר לדוגמאות, העמדה המוצגת במאמר מתעלמת מהבנות מדעיות שהושגו בעמל רב ולאורך זמן. היא לוקה בשכחה או בהשכחה של אבני יסוד בלפחות שני תחומים מרכזיים במדעי החברה: הסוציולוגיה והפסיכולוגיה. אין התייחסות לעובדה שאוששה שוב ושוב כי בכל תקופה השפה המתקבלת כנורמטיבית מיטיבה לבטא את המצבים החברתיים התואמים את האינטרסים של הקבוצות השלטניות (דומיננטיות); השפה בעצמה מהווה עדות לשלטנות. שינויים בהבניה החברתית של "מגדריות" בהכרח משנים וישנו את מבנה הלשון הרווחת.

זאת ועוד, פסיכולוגים מאסכולות שונות הראו כי תוך רכישת שפה, ובמיוחד תוך רכישת שפת אם, נוצרת תודעה המטביעה תפישת עולם וגם תפישה עצמית, שהינה גורלית בחיי כל אדם ואשה. בעברית התודעה המוקנית מבטלת את חשיבותה של הילדה בסביבתה, וגם מזלזלת ביכולותיה ובהישגיה לעתיד לבוא. פסיכולוגים מעידים כי קשה להשתחרר מתודעה אנטי־פמיניסטית לאורך שנים רבות. לאחרונה מידת האומץ שנדרשה מנשים לגבור על הדימוי המוטבע כדי להצטרף למפעל ה"גם אני" זועקת את המסר המקופל בעדויות הסטטיסטיות על דיכויין המתמיד של נשים בכלכלה, בפוליטיקה וגם במשפחה.

מן הראוי כי האקדמיה ללשון העברית תתייחס בכבוד ובעניין למשימה החשובה של התאמת השפה העברית לצורכי ציבור הנשים והגברים. וזאת בהקדם האפשרי.

ד"ר דבורה קלקין־פישמן, סוציולוגית ואשת חינוך

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ