אכן רצח פוליטי | מכתבים למערכת 10.11.2017

הארץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

אכן, רצח פוליטי

בתגובה על מכתבם למערכת של יעקב אחימאיר ויוסי אחימאיר, "זה לא היה רצח פוליטי" ("הארץ", 8.11)

מדור הזירה

יעקב ויוסי אחימאיר, בתגובתם על מאמרי, קובעים נחרצות שרצח חיים ארלוזורוב לא היה רצח פוליטי אלא "עלילת דם נוראה". עד היום לא פתרו את השאלה המטרידה מי היה הרוצח, ולכן יש לנמק ולהוכיח את הטענה כי מדובר ברצח פוליטי.

טובי ההיסטוריונים מתמודדים עם סוגיה לא פשוטה זאת. בספרה "ברל: ביוגרפיה", אניטה שפירא העניקה לה תשובה מעניינת. ההתנהגות של חברי התנועה הרוויזיוניסטית היתה מעוררת חשד, ו"בייחוד התנהגותם של אחימאיר וחבריו ב'ברית הבריונים'. הגילויים, שנחשפו בעת חקירת אחימאיר ובדיקת ניירותיו (אחרי הרצח), גילו עולם־צללים של קבוצה בעלת צביון טרוריסטי, הרואה חשיבות עליונה במעשה הטרור ובכמות הדם שנשפך; ונקל היה להאמין, שהיא אף מסוגלת להעלות מסקנות מעשיות מדעותיה אלה" (עמוד 405). הדברים אינם רחוקים מדברי יצחק בן־אהרן, שלטענת הכותבים היה דמות מרכזית שהעלילה את עלילת הדם.

הם כותבים כי בן־אהרן היה "איש השמאל הקיצוני". קביעה זו בעייתית משתי בחינות. ראשית, מפני שהיא יותר מהזויה. מעבר לעובדה שבעת שכתב את דבריו על רצח ארלוזורוב (ב–1973) עמד בן־אהרן בראש ארגון קיקיוני ששמו "הסתדרות העובדים הכללית", עיון בביוגרפיה המרתקת והמפוארת שלו מראה כי הוא היה פטריוט, ציוני וסוציאליסט. הוא הנהיג קבוצה שהקימה את קיבוץ גבעת חיים ב–1932, היה שליח "החלוץ" בגרמניה הנאצית שנעצר על ידי הגסטפו, התגייס לצבאי הבריטי למרות גילו המבוגר, נפל בשבי הגרמני בכרתים ו"בילה" ארבע שנים במחנה שבויים בגרמניה. מדובר אפוא בסיפור חיים אופייני של חבר מצפן או רק"ח, שקיבל בטעות פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

הבעיה השנייה היא השימוש של המחברים בנקודה זאת כדי לערער את אמינותו. הרי אי אפשר להתייחס באופן רציני לדברי פלוני שהוא לא יותר משמאלני קיצוני. יותר קל להדביק תוויות מאשר להתמודד עם דבריו באופן ענייני ומכובד. בן־אהרן כתב את דבריו בדם לבו; הוא סיפר כי מבחינתו הרצח היה לא רק זעזוע פוליטי, "אלא (גם) טראומה אישית לשנים רבות" ("בעין הסערה", עמוד 26).

אני חייב לציין נקודה נוספת, שהיא במידה רבה אישית. ליוסי אחימאיר קשה להתמודד עם דמותי הכפולה: מצד אחד שמאלני מובהק, מראשוני "שלום עכשיו" וחבר מרצ ותיק, ומצד שני מי שחוקר את התנועה הרוויזיוניסטית שנים רבות. ב–2015 קיבלתי את פרס ז'בוטינסקי ומי שהנחה את טקס הענקת הפרס היה יוסי אחימאיר.

אני מתכוון להמשיך להחזיק בעמדותי הפוליטיות ולהמשיך לחקור את התנועה הרוויזיוניסטית באובייקטיביות וללא פניות. בשנים שאני חוקר אותה למדתי לכבד את אנשיה ואף לאהוב אותם.

יחיעם ויץ

מוגן ונעים

בתגובה על "קומונה בגיל השלישי: האנשים שרוצים להזדקן יחד" מאת אור קשתי ("הארץ", 27.10)

טועים המרואיינים בכתבה בקשר למהות הדיור המוגן. אני גרה בדיור מוגן "מגדל נופים" בירושלים. זה מקום מיוחד במינו בארץ, כי הוא מנוהל בידי הדיירים עצמם. אין מנהל מבחוץ או חברה מנהלת, אנו בוחרים מועצה מן הדיירים והיא קובעת את דרך החיים שלנו.

לכל אחד יש דירה עם מטבח ושירותים, יש בבניין מסעדה ואין שום חובה לאכול במטבח משותף. יש חדרי התעמלות, ספרייה, חדר תרבות, גינה וכל יחיד או זוג יכול לבלות כפי רצונו. אין מחייבים דבר, בדיוק כמו בבית פרטי. לא קומונה ולא בת קומונה. כל אדם הרוצה לבוא לגור אתנו עובר ועדת קבלה, ואם נמצא מתאים הוא מתקבל. בואו לבקר ותראו אחרת.

אסתר פלמון, ירושלים

מי אויב העם

התקפותיו של ראש ממשלתנו הנכבד על רדיפתו ורדיפת אשתו, כביכול, על ידי ה"תקשורת" וה"סמול" הבוגדני — שבאמצעות הדלפות המשטרה רוצים להפילו; ויוזמות הממשלה לקעקוע סמכויותיו של בית המשפט העליון ולהוצאתן אל מחוץ לחוק של עמותות החברה האזרחית הפועלות נגד מדיניות הממשלה, כאילו היו אויבי העם; כל אלה מזכירות את מחזהו של המחזאי הנורווגי הגדול הנריק איבסן, "אויב העם", שנכתב בשנת 1882.

סיפור המחזה עוסק ברופא ישר־דרך שגילה כי מי מעיינות המרפא במרחצאות מזוהמים ומסכנים את שלום הציבור. הרופא נאבק לסגירתם ולשיפוצם, אך הפלא ופלא, הוקע בשל כך על ידי השלטון כ"אויב העם". הסיפור משמש משל לכל מי שנאבק על האמת שלו ופועל מול שלטון מרושע, ציני ודורסני המסית נגדו, פוגע בכבודו ומתייחס אליו כאל בוגד.

אפשר היה לקוות ש–135 שנה לאחר כתיבת המחזה, שלטון דמוקרטי במדינה המתיימרת להיות אור לגויים היה מוותר על הסתה נגד מי שנאבקים על האמת שלהם למען קיומה ושימורה של מדינתנו היחידה כחברה הגונה וצודקת, כאילו הם אויבי העם.

איזו תמימות!

ד"ר אלחנן להב, נורדיה

רגע שייקספירי

בתגובה על "'נטפליקס' פיטרה את קווין ספייסי מ'בית הקלפים' והודיעה כי לא תעבוד עמו עוד" ("הארץ", 5.11)

כה התרשמתי בעבר ממשחקו המעולה של קווין ספייסי בסרט "אמריקן ביוטי", שבו הפליא לגלם הומו לטנטי. היה זה משחק יוצא דופן, כה אמיתי, כה משכנע. והנה מסתבר שאין זה משחק כלל, זה הוא, כמו שהוא, מתנהג באופן מגונה ובנוסף תוקף נערים. כמו שאמר שייקספיר: כל העולם במה.

ד"ר עליזה פלורנטל, הוד השרון

מגן ולא ייראה?

בתגובה על "לפני שעין כרם תהפוך לאין כרם" מאת דורון קורן ("הארץ", 8.11)

שמחתי לקרוא את הכתבה החשובה על עין כרם, אך הצטערתי שלא הוזכר בה רון חביליו, האיש שנאבק שנים על שימור הכפר ומנהל בלי ליאות — באמצעות תצלומים ומדידות ותרשימים ופגישות אין־ספור — מלחמת־מגן נגד הרשויות העירוניות והממלכתיות הקמות להרוס את פינת החמד הזאת.

שמעון זנדבנק, עין כרם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ