טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנא פנו שמאלה | מכתבים למערכת 19.11.2017

תגובות

אנא פנו שמאלה

בתגובה על "אבי גבאי: השמאל שכח להיות יהודים" מאת אלמוג בן זכרי ("הארץ", 14.11)

בכל הצהרותיו הפומביות האחרונות של יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, לא נשמעה אפילו מלה אחת שתקשור אותו אל הערכים של תנועת העבודה. עם כל הרצון להתייחס אליו כאל אישיות פרגמטית, המכוונת את צעדיה למטרה של החלפת השלטון, השלילה המוצהרת של עקרונות יסוד, המבדילות תנועה זו מהימין, מהווה עלבון לכל אותם אנשים שגדלו על עקרונות אלו ועל תורתם ומעשיהם של מנהיגים בעלי שיעור קומה, עמדה מוסרית ושייכות אורגנית לעם היהודי ולתרבות היהודית. הצהרותיו של גבאי בנושאי שמאל, חברה, יהדות, ערבים והתנחלויות — המנוסחות בלשון של "ניהול עסקים" והמושתתות על ראייה אנוכית של אישיותו ויכולתו כ"מנהל" — אינן מצע להובלת מפלגה בעלת מסורת והישגים היסטוריים.

כל מי שמצפה לדרך של חזרה למדינה באמת חופשית ודמוקרטית; של חידוש הסולידריות; של פלורליזם תרבותי ודחיית הכפייה הדתית; של כיבוד האחר והחלש; של שמירה על זכויות אדם; של השתלבות מכובדת בין אומות העולם; ושל חזרה לחברה צודקת ונטולת שחיתות — צריך לחפש את כל אלה במפלגה אחרת, שתישא אותם כיסודות מוצקים וכמשימה גלויה וברורה. אם זה נמצא במפלגה קטנה הנאבקת בנחישות נגד הזרם השולט, יש לחזק אותה בקלפי, ולדאוג שנוכחותה בכל ממשלה חלופית שתקום תהיה ערובה לשינוי האמיתי שהמדינה זקוקה לו כאוויר לנשימה. יש במפלגת העבודה עתודה מנהיגותית שתוכל להצטרף לקו זה, ולאמץ רעיונית מצע של שמאל אמיתי.

ויטוריו קורינלדי, תל אביב

הפרד ומשול ביצר

בתגובה על "תלמדו מאתנו מהו כבוד לנשים" מאת ישראל כהן ("הארץ", 14.11)

בעיצומו של הקמפיין העולמי נגד הטרדות מיניות (המזכיר לפעמים את ציד המכשפות של ימי הביניים) מציע ישראל כהן את הפתרון הישן, הידוע והמאומת: הפרדה בסגנון החרדי. מחיצה בין המינים בכל מקום: בחינוך, בעבודה, בתחבורה, אפילו בחג הזוגיות — בחתונות. נאמץ את השיטה ויהיה לנו מזל. לא יהיו מפתים ומפותים, מפתות ומפותות.

הפתרון אוניוורסלי, מתאים לכל חיכוך וסכסוך. כך מגיעים לחומה בין יהודים לערבים (יש כבר), בין חרדים לחילונים (מומש בירושלים חלקית, בינתיים ללא חומה), בין חתולים לכלבים, בין זאבים לארנבות וכדומה. התפישה הקשוחה הזאת מבוססת על פסימיות מוחלטת ועל חוסר אמון ביכולת האנושית להשתפר. השאלה היא: האם השיטה מוכיחה את עצמה? הרי טעמו של הפרי האסור כה מתוק.

והנה, העדה החרדית מספקת שיעור נאשמים בפשעי מין לא פחות מאשר הוליווד עצמה. נראה שאין חלופה לפתיחות, להתפתחות, לרב שיח, להשבחה ולתירבות של המין האנושי.

אריה זאפרנסקי, ירושלים

נחוץ מגן עיטוש

בתגובה על "זה בופה? לא יפה" מאת עומר שוברט ("הארץ", 15.11)

אני מסכים עם כותרת ביקורתו של עומר שוברט ("זה בופה? לא יפה") אך מטעמים שונים:

תצוגת המזון בצורה חשופה ללא כיסוי ובמגע ישיר עם הסועדים מהווה הפרה חמורה של כללי ותקנות ההיגיינה והתברואה בבתי אוכל (תנאים נאותים), שבהם קיימת דרישה מפורשת לחציצה בין המזון ובין הקהל ("מגן עיטוש"). התצוגה כפי שהיא נראית בצילום שנלווה למאמר אכן "לא יפה".

לדעתי, טוב יעשו מבקרי המזון בעיתון אם יתייחסו גם לאספקט הזה מלבד דיון בטעם זה או אחר של המזון המדווח.

ישראל מור, מומחה לבטיחות מזון

המסר הוא המסר

בתגובה על "אפשר גם להקשיב" מאת דור ליאונד ("הארץ", 16.11)

בתחתית מאמר הדעה של דור ליאונד נכתב, כי "הכותב הוא עורך דין". חיפוש קצר הראה לי שהוא גם מייצג את עיתון "הארץ" מדי פעם. ייתכן שראוי היה לציין גם זאת.

המאמר מלא הצהרות נחושות שקשה לדעת מהיכן נשלפו, אבל עיקר המסר נשמר לסופו: "מי שממהר להביע צער על בחירת המלים של גבאי, מוטב כי יצטער לא פחות על חוסר היכולת להכיל מסרים מורכבים יותר מכותרת ויראלית בת חמש מלים ברשת". זוהי אמירה מופרכת. הידיעה על דבריו של אבי גבאי הופיעה בעיתון אותו הכותב מייצג ולא ברשת, היו בכתבה הרבה יותר מחמש מלים ובכל מקרה, מסרים מורכבים הם עניין חשוב, אך לא העיקר כאן. המסר של גבאי היה מורכב בעיקר בעיני הכותב. באוזני השומע הוא היה פשוט מאוד ואמר לי: מקומך אינו אתנו.

אילן זיסר, תל אביב

הפיל שעושה פקקים

בתגובה על "עומס התנועה חונק את ישראל" מאת משה ארנס ("הארץ", 14.11)

קראתי בעיון את מאמרו של משה ארנס על התחבורה הציבורית בישראל ואני מסכים עם כל מה שכתב. בהקשר זה צריך להעיר, שבקהיר שבמצרים נבנתה רכבת תחתית במהירות (יחסית) עוד בשנות ה–80 של המאה הקודמת, שעה שאצלנו מדברים על רכבת תחתית בתל אביב עוד מימיה של גולדה מאיר. גם את הכרמלית שהוקמה בחיפה בשנות ה–50 לא טרחו להאריך ולהרחיב מאז, ותושבי חיפה משלמים על כך מחיר יקר בפקקים הולכים ורבים בעיר.

ארנס אינו מזכיר כלל את הפיל שנמצא בחדר — העדר תחבורה ציבורית בשבת. כל עוד לא תהיה תחבורה ציבורית יעילה במשך כל ימות השבוע, כולל בשבתות ובחגים, ימשיכו תושבי המדינה לרכוש מכוניות ויתפתו לנסוע בהן גם בימי חול, אפילו אם תהיה תחבורה ציבורית יעילה בישראל. הסיכוי להשגת יעד זה, של תחבורה ציבורית בשבת, הולך ומתרחק מאתנו כל העת, אבל אסור להתעלם מכך בעת דיון בייעול התחבורה הציבורית בישראל.

יצחק דר, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#