טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נא לתבוע בנימוס

תגובות

בתגובה על "בית הדין לעבודה צידד בנתניהו בתביעת העובדת במעון רה"מ: 'לעובדים יש זכות בחירה'" ("הארץ", 9.11) ועל "בית המשפט: למחוק 'כינויים מעליבים' מהתביעה נגד נתניהו" מאת רויטל חובל (15.11)

מול "גרירת הרגליים" של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בחקירת והעמדת ראש הממשלה ורעייתו לדין (מישהו שמע משהו על תאריך השימוע של שרה נתניהו?), יוצא נשיא בית הדין האזורי לעבודה בביקורת נוקבת על פרקליטי שירה רבן, על כי ניסחו את כתב התביעה בלשון בוטה, כזו הכוללת את המלה "שפחה", מלה שאוזנו הרגישה כנראה אינה יכולה לשאת.

נשיא בית הדין הנ"ל לא הסתפק בכך: הוא הורה לפרקליטים לנסח את תביעתם מחדש, ולהשמיט את הביטויים שאינם לרוחו. הוא רמז, ברמז שאין עבה ממנו, כי כוונת מגישת התביעה היא פגיעה ציבורית בגברת נתניהו, ובמשתמע גם בבעלה, ראש הממשלה ("כתב התביעה נועד לאוזניים אחרות ולא רק להליך הזה"). בכך הוא ירד ל"זירת ההתגוששות" לא כשופט אלא כ"מתמודד" לצד משפחת נתניהו.

כל מי שקרא כתבי תביעה הן בתחום האזרחי והן בתחום דיני העבודה יודע, שניסוחים לא עדינים, ואפילו חריפים, מצויים בהם למכביר, כאשר תגובות לניסוחים בכתב התביעה ניתנות רק במקרים יוצאי דופן. מדוע, איפוא, מצא לנכון הנשיא הנ"ל לנהוג כך?

האם בני משפחת נתניהו — האב, אשתו ובנו — אשר משתלחים בכל מי שמעז למתוח עליהם ביקורת, השתלחות הרחוקה מלהיות עניינית, מעודנת ותרבותית, אלא כוללת השמצות אישיות, חצאי אמת, הגזמות הצורמות לבני תרבות, ואפילו עד כדי שקרים ממש (למשל, ההשתלחות באילנה דיין, ב"קרן החדשה לישראל" ועוד, הן תקצר היריעה מלסופרן) — זקוקים להגנתו הנחרצת של נשיא בית הדין לעבודה מפני ביטויים נוראיים כמו "שפחה", המתארים את תחושת העובדת תחת שרה נתניהו?

נפתלי אור־נר, עו"ד, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות