${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקסיקון הנשים הראשון | מכתבים למערכת 20.11.2017

10תגובות

לקסיקון הנשים הראשון

בתגובה על "יש עוד מודלים להזדהות חוץ מהמאצ'ו" מאת נירית אנדרמן ("הארץ", 13.11)

נירית אנדרמן מספרת בכתבתה על טל מימון, מורין גלימר ואלה מוסקוביץ', שהחליטו להוציא לאור ספר מאויר לילדים ובו סיפוריהן של 50 נשים ישראליות מעוררות השראה.

רעיון מבורך. ואולם הן אינן הראשונות לתעד עשייה מבורכת של ישראליות רבות, מכל התחומים. קדם לכך "נשים בישראל: לקסיקון", שראה אור ב–1991, בהוצאת עם עובד בשיתוף ירחון "נעמת".

בלקסיקון תועד לראשונה פועלן הייחודי של עשרות נשים בארץ בשנים 1885–1985. מופיעות שם, בין השאר, הפועלות הראשונות שלחמו על זכותן לעבוד ולקבל שכר כחבריהן הגברים; הטייסת הראשונה לצד הבדואית הראשונה שלמדה לימודים אקדמיים; אשה דתית שהקימה בית חולים ראשון לחולי נפש, ונשים בפוליטיקה ובמנהיגות, במדעים, באמנות, בספרות ובספורט.

בימים אלה של חשבון נפש עולמי, לא רק בנושא הטרדות מיניות אלא לגבי מקומן של נשים בחברה, ראוי לציין את הלקסיקון, שעשה לראשונה צדק לפסיפס של נשים יוצאות דופן בהישגיהן ובתרומתן לחברה בישראל. נשים מעוררות השראה.

צביה כהן, לשעבר עורכת ירחון "נעמת"

מכתב פתוח לאבי גבאי

למר אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה,

אני ורעייתי חברים במפלגת העבודה מראשיתה. מפלגה שהיתה ציונית סוציאליסטית. המפלגות שנמנו עם זרם זה דגלו בבניין הארץ והקימו מושבים וקיבוצים ברחבי הארץ, מדן ודפנה בצפון, עד לרביבים שבנגב.

יישובים אלה השפיעו על גבולות מדינת ישראל בתוכנית החלוקה של עצרת האו"ם בשנת 1947. איפיינו את המפלגות הציוניות־סוציאליסטיות: יישוב הארץ ושאיפה לצדק חברתי.

להערכתנו, במפלגה בהנהגתך ממד השאיפה לצדק חברתי אינו בא לביטויו, כיוון שדרכך מעוותת את ערכי היסוד של מפלגת העבודה. לכן אנו שוקלים בצער לפרוש מהמפלגה.

יעל ואריה מאור, כפר סבא

עשרות רציחות פוליטיות

בתגובה על "בני מוות — ארלוזורוב ורבין" מאת יחיעם ויץ ("הארץ", 5.11)

פרופ' יחיעם ויץ כותב בפתיח לרשימתו, כי במדינת ישראל ובימי היישוב העברי בארץ ישראל היו מעט רציחות פוליטיות. הוא מציין את הבולטות שבהן: רצח חיים ארלוזורוב, רצח מתווך האו"ם השוודי פולקה ברנדוט, רצח ישראל קסטנר וכמובן — רצח יצחק רבין בנובמבר 1995.

ולא היא. בתקופת היישוב, תחת שלטון המנדט הבריטי, היו עשרות רבות של התנקשויות על ידי הארגונים המחתרתיים העבריים. הן כוונו נגד יהודים, בריטים, ערבים, קומוניסטים ונשים — לרוב על רקע חשד לבגידה, למסירת מידע חשאי או בשל התרועעות בין יהודים לערבים.

את כל אלה ניתן לקשור להיבטים פוליטיים ומדיניים. הנה כמה דוגמאות מייצגות:

ב–1917 היה ניסיון לרצוח את יוסף לישנסקי, וב–1921 את רונלד סטורס הבריטי. אפשר לציין גם את רצח תאופיק ביי ב–1923, את הניסיון לרצוח את אלכסנדר זייד ב–1925 ואת רצח יעקב ישראל דה־האן, על ידי ה"הגנה" ב–1924.

במהלך שנות ה–30 וה–40 נרצחו ביישוב העברי בארץ ישראל כ–20 אנשים שנחשבו לבוגדים, בהם מאיר טוביאנסקי ב–1948 והגרמני גוטהילץ ואגנר ב–1946. וזאת בלי שספרנו את הרוגי פרשת "אלטלנה" ב–1948. בתקופה זו האצ"ל הרג כ–30 יהודים וערבים, והלח"י הרג 32, הידוע בהם הוא אליהו גלעדי, שנרצח ב–1943.

מדובר במעל 100 נרצחים על ידי הארגונים השונים במשך 30 שנות מנדט, וזאת מבלי שצוינו מאות ההרוגים באירועי הלחימה השונים.

דן יהב, תל אביב־יפו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#